אמת

אתמול קמתי אחרי 3 שעות שינה וחזרתי ברכבת לצפון. פגשתי את אימא בקניון. אימא התנהגה בצורה מוזרה אשר לא הייתי בטוח תחילה בסיבתה. התנהגות זו הצטרפה להתנהגויות מוזרות אחרות שיש לה לעיתים אשר כעת, ייתכן שאני מבין מה מקורם ומה חלקי בהם. חשבתי בטעות שאולי היא בלחץ מכך שלא אספיק להגיע למסיבה שחרמונית ערכה ל-A לכבוד יום הולדתו. במסיבה עצמה, שהתרחשה בבית הוריו של A ,התרוצצו בראשי המחשבות האובססיביות, שיש לי באירועים רבי משתתפים שאינני מכיר מספיק טוב. מחשבות על כך שאני מתנהג בצורה מוזרה ועל כך שכולם רואים זאת. חרמונית ערכה חידון טריוויה על A. מסתבר ש-A עבד לראשונה בתור בייביסיטר, ביחד עם אחיו, כשמשפחתם חייתה בחו"ל. היה להם מונופול בקהילה הישראלית אמר A.מכיוון שהם היחידים שעבדו בכך, הוסיף אחיו. Aזכר שהם לקחו 20 דולר לשעה ואילו אחיו דווקא זכר 20 שקל לשעה. סופר גם המקרה ש-A , שהיה במשטרה צבאית בצבא, נתן לעצירים שהיו בהשגחתו , לאכול ללא אזיקים במסעדה, כי ריחם עליהם . מפקדו, שבדיוק היה שם, ראה זאת ,והכניסו לכלא.
האווירה בבית הוריו של A , הייתה נינוחה ורגועה. אחותו ניגנה בפסנתר, אביו שר אופרה. הוריו של A כל כך שונים מאבא ואימא. הוריי הלחוצים, שלא יודעים להסתדר פעמים רבות בינם לבין עצמם ועם החיים, מוזרים בצורה מסוימת אך אין חכמים, טובי לב ואוהבים מהם. ללא צל של ספק, אני בוחר בהוריי.
חזרתי הביתה וכשסיפרתי לאימא על המסיבה היא כמעט בכתה. היא אמרה שאין צדק בעולם.
זה התחיל מכך שהיא בכלל לא ידעה שהמסיבה התקיימה בביתו של A. שוב ושוב, מופיעים סדקים בסכמה שייצגתי והצגתי לעצמי שנים רבות לגבי אימא. סכמת היודעת כל. בגלל שייצגתי לעצמי אותה ככזו , ניסיתי וגם הצלחתי למנוע ממנה לדעת פרטים לגביי ובכל זאת ,המשכתי לחשוש מאותה יכולת שלה לדעת.
אלו היו כמה דקות של שיחה שבהן ניסיתי להבין את הנקודה של אימא ורק אחר כך הגבתי. טענתה המרכזית הייתה שהוריו של A זכו במסיבה בביתם למרות שלא טרחו לעשות כלום ושבסופו של דבר אבא ואימא לא הוזמנו למסיבה למרות שבמסיבה הקודמת, שנערכה לכבוד יום ההולדת השלושים של חרמונית, הוריו של A דווקא כן הוזמנו. אמרתי לה שיש אנשים שיודעים זאת. היא שאלה "מי יודע?" אמרתי שאני. "נכון" היא אמרה "רק אתה", לא בזלזול אלא בעצב. אמרתי שהיומן יודע והוא יישאר לשנים. המשכתי ואמרתי שגם חרמונית ו-A יודעים. "לא יודעת בדיוק מה A יודע" היא אמרה. אמרתי לה שהוא יודע. כעת ,אני חושב עם עצמי, הרי הוא גדל עם ההורים שלו ומכיר אותם מספיק טוב כדי לדעת. לגבי חרמונית, אמרתי לאימא שגם לה היה שלב שבו היא כעסה על ההורים של A ,כי הם כאמור לא תמכו בהם כלכלית. אימא נראתה מופתעת. האם חרמונית לא אמרה לה שכעסה עליהם? כבר לא ניתן להתעלם מהסדקים, אשר לא מפסיקים להתרחב וכבר נהיים בורות שחורים ועמוקים. בנוסף, אמרתי לה שהמסיבה של חרמונית, הייתה הרבה יותר מרגשת, בייחוד בגלל הסרט שהוקרן בה. הסרט שאבא השקיע בו רבות. ראיתי שדבריי חלחלו אל מוחה ואל ליבה. המשכתי ואמרתי שיש עוד משתנים כמו למשל העובדה שהמסיבה של חרמונית התרחשה במקביל למשחק הכדורגל המטורף בין אורוגוואי לגאנה וזה מעלה את הסיכוי אצל חלק מהאנשים, כמו צביקה שהזכיר לי זאת בעצמו במסיבה של A, לזכור אותה. אימא אמרה "כן, המסיבה הפריעה לאנשים לראות המשחק" אבל היא הבינה את הפואנטה.
ראיתי את אימא חלשה ואהבתי את זה. לאחר כמה דקות היא אמרה ש"היא לא אוהבת להיות במקום הזה". בסוף אמרה ש"זה רק היה לרגע .. רגע של עצבים... יש מצבים שיש להם נסיבות מקלות".
לפעמים, אני ואימא מחליפים תפקיד. הייתי רוצה שזה יקרה יותר. אולי בעצם יותר אנו דומים יותר ממה שאני חושב, לא משנה באיזה תפקיד אנו נמצאים.
בערב ,ביקשתי מאימא שתבחר לי ספר לקרוא כי היא בדרך כלל קולעת לטעם שלי. היא עשתה כן והתחלתי לקרוא אותו.

יום שישי- אני קם ב-11:00-12:00. אוהד וברי ומיכל נוסעים לים ואילו אני נוסע לביג לקנות לאוהד מתנה. קניתי לו ערכת לימוד ספרדית וערכת דיסקים של העולם המופלא. פגשתי את תמי מהצבא שם. קצת מוזרה. מנהלת את החנות. תמיד שמתי לב שהיא מסתכלת בצורה מאד מאד עמוקה בבנאדם. מדברת אל האדם ומתרכזת בו. אין כלום מסביב. גם ביום שיש כך היה. רק היא ואני. אני אומר את דבריי והיא מקשיבה, מתבוננת. זה מאד מאד אירוני ומצחיק, כי זה ממש לא מותאם לסיטואציה. גם אם אני אדבר שטויות היא תעשה כן. היא כאילו על ריטאלין או שיש אשכרה כאלה אנשים.  בקשר למתנה עם ברי- הייתה לי התלבטות האם לשתף אותו בשתי המתנות מכיוון שהוא אמר שהוא לא רוצה להשתתף בכל התשלום. אחרי הצהריים הלכתי לבננה ביץ' ללמוד קצת. היה די מעונן נדמה לי. הלכתי כשהחשיך. אחר כך חיפשתי מקומות אחרים ללמוד ובסוף הלכתי לאצטדיון כדי ללמוד. לקראת הערב- פגישה אחרונה עם אוהד. אוהד מאד מאד גמיש ונח. אתה רוצה לעלות תעלה. מאד שונה ממני בקטע הזה. בגלל זה אנו מתאימים-הוא פתוח. יש דברים שהוא מאד לא גמיש בהם, לחוץ, ונוקשה כמו בנושא של הומואים או בנושאי גבריות אבל ברוב הנושאים לא. בנוסף הוא לא אוהב דבר על עצמו ואני ההפך וזאת התאמה מיוחדת אך שלא עושה לי טוב בסופו של דבר. אני מחכה מחוץ לביתו והוא יוצא. חיכיתי בפינת הרחוב כדי לבוא עם ברי יחד כי ברי לא הגיע. ברי מאחר קצת, אוהד יוצא מביתו ובדיוק ברי מגיע מהצד השני. אוהד הולך לכיווני ואומר לי שאני מלחיץ אותו..אמרתי לי שתכננתי לבוא ביחד עם ברי...לפני שערן גילון מגיע ונוסעים למורגן אנחנו נותנים לאוהד את המתנה. כתבתי גם לאוהד ומיכל ברכה בסגנון דתי-מצחיק. רואים שזה משפיע על אוהד אך איני יודע בדיוק באיזו צורה. כנראה שהוא אוהב את זה אך אני חושב מה לא עשיתי בסדר? טוב אני יצאתי בסדר איתו לא מעניין אותי..כרגיל המחשבות הלא הגיוניות שלי כאשר יותר הגיוני שהוא פשוט כן התרגש אך לא רצה להראות זאת. מצטלמים מחוץ לבית של אוהד. ערן מגיע ואוהד עולה למעלה להביא את המתנות. ממשיכים התמונות. נוסעים למורגן. נפגשים עם אביעד שחזר מגמרניה שמתלונן על שי יוסוב וכך שהוא כבר בקושי בקשר איתו(ליוסוב יש חברה). אביעד צריך להשלים לפחות סמסטר אחד בעקבות כך שלא הצליח בכל מיני מבחנים. אביעד וברי כבר לא חברים כמו פעם. אביעד מזמין את כולם לכוסית. אחות של אוהד, עוד זוג חברים של אביעד, ידיד של אביעד. אין כל כך נושאי שיחה מעניינים. אוהד מדבר עם אחותו. נראה שהוא לא כל כך קשור אלינו. אני לא מבין. אולי קצת כועס עליו. שוב מגיע הרמז כשקמתי ללכת לשירותים? "פרג לאן אתה הולך? אני צריך אותך ..אתה מרגיע אותי". איך כמעט שכחתי עכשיו את המשפט. הרי זה משפט שלא מתיישב עם הסכימה כוס אמ אמק!!!! מדברים פתאום על איזה זיכרון- אוהד מדבר על כך שהוא וברי פעם יצאו ביחד והתנשקו כי עשו איזו התערבות עם כמה בנות. ברי שיש לו זיכרון טוב לא כל כך זוכר...אהבתי זאת. אוהד שואל אותי בקשר ליציאה של הפאב של ההומואים בת"א. האם ברי היה והאם שחר? אני זוכר שאוהד הלך פעם אך הוא הרגיש שהוא הלך עד הסוף ואז הוא בא עוד הפעם איתי ועם ברי ולפי דעתי גם עם שחר. סוף כל סוף נושא שיחה אמיתי שמראה את הלחץ של אוהד. ברי הולך ולאחר כמה דקות גם אני ואוהד. אני מציע לאוהד לשלם עליו למרות שלא ממש רציתי והוא לא רוצה . אמר שעשיתי די והותר. לא משנה שלא רציתי- fake till you make it אוהד מדבר איתי בנסיעה על כך שהוא פתאום התקמצן כי רצה להזמין את ברי אך בסוף התחרט. כאילו בבסיסו יש לו חלקים של קמצנות ואולי לא קמצנות אלא משהו שהקמצנות מייצגת כי מבחינת אופי ומי שהוא ברוב הפעמים- הוא ממש אבל ממש לא קמצן. חוזרים הביתה ומתקרבים הביתה. מדברים על כל מיני מושגים שלי מהקורס להיסטוריה. מגיעים אני ערן ואוהד מתחת לבית של אוהד ושם הולכים להשתין שלושתנו. יש לי זיכרון של משהו כזה פעם, מעין דה ז'ה וו. לא בטוח שזה היה עם ערן בטח עם ברי.  בקטע מצחיק אוהד מדבר על כל מיני דברים כמו באמת היה רצח בקונגו בוא תספר לי על זה בזמן שוהא משתין..מזכיר את הפעם ששמתי עליו יד בזמן שהשתין.בנסיעה בדרך לאוהד- אוהד אומר שזה יפתיע אותו מאד אם באמת אבוא. אני מרגיש שהוא לא מאמין בי אבל שוב זה רק המחשבות שלי הוא מדבר בצורה יותר כללית. אוהד מעריך אותי ואני כל הזמן שוכח זאת. נקודה לתזכורת:לעשות לאוהד המתנה שהבטחתי לו בפאב שאעשה אך לא אמרתי לו מה זה- סרט צילום.  מנסים לדחות את הקגע אבל אין ברירה. נפרדים. חיבוק חזק. אוהד מחבק אותי חיובק חזק ומאיתי. אני טופח לו על הגב. אחר כך אוהד וערן ואני וערן....אוהד אומר הפעם ברצינות ,ולמרותש היה שתוי רואים שהוא רציני שיש כזה קטע לגברים לטפוח ואילו הוא נחבק...חבל שואהד קשוח עם עצמו. חבל שיש שיח לפעמים חירשים ושאני שוכח דברים. מתחקבים עוד פעם. אני כמעט בוכה. אם לא הייתי שותה אולי זה היה קורה בפועל . אני ממש לא נראה עצוב. אומר לו כל הזמן תהנה . תהנה. אני רואה את אוהד נכנס לבניין. לא מביט יותר מדי ונכנס לאוטו עם ערן. נוסעים להוריד את ערן. אגב דובר שערן יחליף את אוהד .