יום שישי, 4 בנובמבר 2011

הסוף


סתם עשיתי רע לאותה אדם.
סתם נתתי לו סטירה. ועוד אחת
סתם נתתי לו בעיטה כשהיה שכוב על האדמה.
ואולי לא סתם
כי רציתי שידע שאיתי לא מתעסקים
כי רציתי שיבין את כוחי.
הוא בלתי ניתן לשליטה בטח לא שלי וגם לא של אחרים.
כשהוא בוכה ומתחנן על נפשו הוספתי יריקה
שיראה. שיבין . שיחווה.
כי אז מה אם הוא בן 50. אב לילדים. עם רצונות. אהבות . פחדים.
הלילה איש לא יעצור אותי. אם ארצה ימות ואם ארצה יחיה.
אז מה אם אינני מכיר אותו. כי על דמו שנשפך אינני חומל. אני כועס.
שערותיו הפרועות על הרצפה והוא משמיע מעין יללה לא אנושית.
אם ארצה יחיה ואם ארצה ימות.

פעם אחרונה


הרכבת יצאה את התחנה
והוא מעולם לא היה שם בשבילה
היא נשארה ישובה על כסאה
כשלפתע ראתה אותו מרחוק
מבטים נפגשים.
הוא בולע רוק
היא חושבת על דיבורים וחיבוקים
הוא בלבטים אחרים.
הוא ניגש וכורע ברך
מבקש סליחה.
ממלמל על כמה שטעה
כעת הוא מבין מה משמעות המילה למלמל
כשהיא אומרת לו אני אוהבת אותך אך זו הפעם האחרונה
פעם אחרונה שאתה מבקש סליחה
פעם אחרונה שאתה כורע ברך
פעם אחרונה שלאחריה לא תהיה אחרת,