הסוף

סתם עשיתי רע לאותה אדם.

סתם נתתי לו סטירה. ועוד אחת

סתם נתתי לו בעיטה כשהיה שכוב על האדמה.

ואולי לא סתם

כי רציתי שידע שאיתי לא מתעסקים

כי רציתי שיבין את כוחי.

הוא בלתי ניתן לשליטה בטח לא שלי וגם לא של אחרים.

כשהוא בוכה ומתחנן על נפשו הוספתי יריקה

שיראה. שיבין . שיחווה.

כי אז מה אם הוא בן 50. אב לילדים. עם רצונות. אהבות . פחדים.

הלילה איש לא יעצור אותי. אם ארצה ימות ואם ארצה יחיה.

אז מה אם אינני מכיר אותו. כי על דמו שנשפך אינני חומל. אני כועס.

שערותיו הפרועות על הרצפה והוא משמיע מעין יללה לא אנושית.

אם ארצה יחיה ואם ארצה ימות.

פעם אחרונה

הרכבת יצאה את התחנה

והוא מעולם לא היה שם בשבילה

היא נשארה ישובה על כסאה

כשלפתע ראתה אותו מרחוק

מבטים נפגשים.

הוא בולע רוק

היא חושבת על דיבורים וחיבוקים

הוא בלבטים אחרים.

הוא ניגש וכורע ברך

מבקש סליחה.

ממלמל על כמה שטעה

כעת הוא מבין מה משמעות המילה למלמל

כשהיא אומרת לו אני אוהבת אותך אך זו הפעם האחרונה

פעם אחרונה שאתה מבקש סליחה

פעם אחרונה שאתה כורע ברך

פעם אחרונה שלאחריה לא תהיה אחרת,

מפגש עם השמן

19/10/11- נסעתי לפגוש את השמן בת"א. אני חושב שבאותו יום רבתי עם הרבה אנשים –כמו שקורה לי הרבה פעמים. מריבה גוררת מריבה ואני עצבני על כולם. הוא לא הבין למה אני רוצה לחזור הביתה ולמרות שהסברתי לו שאני צריך ללמוד הוא עדיין לא הבין זאת וניסה לשכנע אותי/נעלב/כעס  אך בסופו בגלל שדיברתי בנחמדות ויש שיגידו בצורה נשית הוא השתכנע והבין. הסברתי לו שכזה אני - בנאדם לחוץ וזה לא רק כנגדו. כלומר הוזלתי את עצמי במקום לומר לו את האמת שהוא חי בסרט אם הוא חושב שיש לי זמן יותר ממה שאני מקדיש לו ביום של מבחן. השמן יכול להיות מנותק כל כך ולהיות כה מרוכז בעצמו. מהר מאד השיחה השתפרה והתחלנו לדבר על חוויותיו בארה"ב. הוא סיפר לי על טיוליו ביער 30 ק"מ .על כך שהיה במועדון ג'אז עם חברים שבסוף הסתבר שהוא מועדון של זונות. באופן כללי הוא סמך על האינטואיציות שלו הרבה בטיול, מהלך שהתברר כנכון לדבריו. דיברנו על כמעט שריפה במלון שקרתה בגללו. על אחותו שהייתה גזענית כלפי בחור שחור. בכלל אחותו והוא די התחברו בטיול נדמה ובילו קצת זמן איכות. היא בנאדם די שרוט בפני עצמו. באופן כללי השמן מספר תמיד על חוויותיו הרבות ואנו צוחקים ביחד ואני מרגיש במין בועה כזאת. בורח מהמציאות יחד איתו. כשאני איתו כאילו דברים אפשריים. אני חווה דרכו פעמים רבות את החיים. מבין כל חבריי הוא היחידי ששחייו לא מסודרים מראש. חייו כה מלאי חוויות שזר לא יבין זאת.  קשה לתפוס את כמות הדברים ההזויים שיכולים לקרות. מצד שני לעיתים הוא קצת מגזים בתיאורים של איך שהוא תופס את הדברים. כלומר הוא יכול לומר שהוא נפל והוא יכול לומר שהוא נפל וחשב שימות ולעיתים הוא נוקט בגישה השנייה לדעתי. הוא אנטי תיזה כמעט לכל דבר אפשרי. אנחנו יכולים לנהל שיחות נפש של שעות בלנסות לנתח את החיים שלנו ולמה אנחנו מתנהגים בצורה מסוימת ובין לבין לקנח באיזו בדיחה טיפשית. בחייו הרפתקאה רודפת הרפתקאה. לפעמים זה גם מה שקצת מפריע- חוסר הסדר בחייו. אין הגיון תמיד. קה לי להבין איך הוא לא מתעייף מכך. ברור לי שזה מה שהוא מחפש. מעייף לעיתים להיות חבר שלו. סיפרתי לו על כל מה שקרה עם הילה במהלך ריצה ארוכה שעשינו. הוא אמר לי שבאותה שיחה שסיפרתי לו שבגדתי בה לא סיפרתי לה שזה קרה עשרות פעמים. לא ניסיתי ליפות את הדברים. הגישה שלו הייתה יותר רכה ואמר שהוא יכול להבין למה אנשים רוצים עוד דברים (כלומר בייחוד גברים) והוא אומר שגם הוא בטיול שלו עשה רצה לעשות כך ואילולא הגר באה ייתכן והיה עושה זאת יותר מפעם אחת (שהייתה בהסכמה). רצנו ריצה ארוכה מאד לאורך החוף. אבין חומה גבוהות משמאלנו. הים מימיננו. השמש שוקעת. בחזרה דרך הכביש. אנשים ומכוניות חולפים על פנינו. בחורות מביטות בנו. התגעגעתי לשמן. לשיחות הנפש. לפני הריצה היינו בים השתכשכנו בגלים. לאחר מכן אמרתי לו שאני מפחד והתקרבנו קצת לחוף כי כבר היה חשוך. דיברנו על כך שאני זהיר פעמים רבות ושזה פוגע בי אך מצד שני זה קורה בדברים בהם אני לא מיומן ואינני זוכר אם אמרתי לו גם שזה קורה הרבה בגללו כמעין קונטרה. סיפרתי לו שלמדתי רוב הקיץ ושלא קרו דברים מעניינים. דיברנו על כך שאולי אסע לחו"ל עם מיכל. דיברנו על השלישייה שאולי תקרה ואולי לא ובינתיים אני מקדם זאת לאט והוא הסכים שזאת גישה נכונה כי אין מה למהר והעסק הוא מורכב מאד. באופן כללי ניכר שהוא אט אט מתחיל יותר לשאול אותי עליי. הוא יודע שבאופן כללי הוא מרוכז בעצמו ושאני לא מספיק מדבר על עצמי.  הוא סיפר על דבר חשוב- הוא החליט לעשות דברים בצורה אחרת ולא ללכת כמו בעבר ולהשיג זיון. אני לא זוכר איך הוא הסביר זאת כי אמרתי לו שגם בעבר דיברנו על כך שלפעמים צריך לקחת צעד אחורה ולא לנסות לרדוף כל הזמן כדי להשיג בחורות. הוא אמר שזה לא בדיוק אותו הדבר ומה שחשוב במקרה הזה זאת האנרגיה וההתכוונות. כלומר מה המטרה שעומדת מאחורי המעשה , גם אם הוא זהה בשני המקים. הבנתי אותו והערכתי את העובדה שהוא לא מנסה להבין מתי דיברנו על זה כי הרי בטח שכח אלא פשוט חשב על הדבר באותו הרגע. הכוונה שלו הייתה שאז רצה לעשות את כדי להשיג בחורות וכיום הבין שזה לא מה שהוא רוצה אלא שהוא רוצה לחוות דברים גם עם בחורה בצורה אחרת מבדרך כלל. נפרדתי ממנו ואחרי ששחר אליי התקשר אליי נזכרתי שלא דיברתי איתו וסיכמנו שניפגש(בדיעבד אומר שהוא הראשון שהתקשר אליי לאחל לי בהצלחה במתאם והיום היה נחמד וניסה להצחיק אותי בטלפון ורצה לדבר עוד אך נגמרה לי הסוללה). נדמה לי שאני נהנה להשאיר את שחר אליי בסביבה אך לא מספיק מתעמק בו. צריך להשקיע באנשים . כל פעם קצת. לא בדיעבד הרבה.

חלומות

6/10/11 חלומות: – חלום מספר 1. כשקמתי עוד חשבתי על החלום. פירשתי את החלום בצורה מודעת. לא זוכר בצורה מדויקת את החלום אבל הרגשתי שהשילוב בין החלום לבין המשכו, דהיינו בזמן  ערות הוא חשוב. אני זוכר שהסתכלתי על משהו שהיה כתוב שם תכונות שליליות שהסקתי בערות שזה תכונות שלי. נראה לי שהתכונה לחץ הופיעה בו.

 חלום מספר 2- אני רואה גבר ואישה, כנראה מקומיים בעירי, בני 35-40, מדברים עם גבר ואישה נוספים. תחילה חשבתי שהם ביחד אבל אחר כך ראיתי שהם רבו. (פרשנות בדיעבד: ריב בין הזוגות כנראה). הגבר של הזוג השני סגר עם תא הבגאז' על הבחורה. המקומית התעמתה איתו. הגבר המקומי הסביר לה בדיעבד לאחר שהראשונים נסעו שאולי האישה בבגאז' תבין שהוא לא טוב לה ותעזוב אותו. המקומית הייתה כועסת ועצובה. (נדמה לי שבניגוד לסטיגמה המקומיים בחלום הוצגו בצורה חיובית).

 חלום מספר 3- אני יושב ומחכה במרפאה שבה יש אחות כוסית. השעה כבר מאוחרת ובאתי במיוחד בשביל האחות. אני מנסה למתוח את הגבול. לבדוק מה מותר. עוד לא עשיתי משהו לא חוקי. גם בחלום מיכל חברה שלי. כלומר אני מודע למציאות. באתי כדי להתחיל עם האחות או כדי לבדוק אם היא רוצה אותי. פתאום מצטרפת חברה שלה ששואלת מה הבעיה שלי (בדיעבד: בצורה ארוטית?) ומתחילה לעשות לי מסאז' בזין, מעל המכנסיים בזין ושואלת אותי אם גם פה כואב לי. אני זורם איתה. עדיין לא מגביל את עצמי. במקביל אני קורא איזה מדריך שבו מוסבר באיזה שלב זה כבר נקודת העל חזור (בדיעבד: מבחינה מינית). ידעתי שבשלב חמש זה כבר בלתי אפשרי והייתי בתחילת השלב הרביעי .למרות שהיה שצוין שלב חמש ידעתי שגם ארבע זה כנראה אסור (בדיעבד: מי קובע?). למרות הידיעה החלטתי לקרוא בכל זאת במדריך ואכן היה כתוב שם כך. באיזשהו שלב גם הרופאה האחות המקורית הצטרפה. 

פגישה אחרונה עם מר X בדירת אימו וריב חשוב עם סתיו

קמתי אחרי שכבר ההורים נסעו לנתב"ג. אחרי הצהריים נפגשתי עם מר X. הוא יצא החוצה ועדיין לא קלטתי שזאת הפעם האחרונה בעצם שאנו נפגשים ואני אוסף אותו מביתו הישן. לזכר הימים הטובים ניסינו לעשות את ההליכות באותם הרחובות סביב ביתו. באיזשהו שלב מר X אמר שבעצם בהליכות עצמן לא היינו שמים לב לאיפה אנו הולכים וזאת נקודה יפהפייה לדעתי. זה הדגים לי שכשאני מנסה לשחר משהו בצורה אותנטית, אותה אותנטיות נפגעת. אם X  הוא הדבר המדהים שאני רוצה להשיג, דרך לא טובה להשיגו היא לנסות להשיגו (לעיתים כמובן). דיברנו על הרבה דברים. דיברנו על המעבר דירה שלו בייחוד. סיפרתי שכשאני עברתי דירה לדרום לא ראיתי זאת כמעבר . זה היה יותר מעבר לשנה בדרום ואחר כך לחזור לכרמל. בנוסף לא ממש התייחסתי לעובדה שבצעד זה אני בעצם עוזב את הבית. עשיתי את זה בצעדים מבלי לחשוב על המשמעות האמיתית. תת מודע משפיע? אולי . אולי סתם המציאות. דיברנו על הפגישה האחרונה של ארבעתנו ומר X אמר שיש לי "לייק" על סתיו מאחר ואין לו פייסבוק. דיברנו על כך שגברת Y כאילו בוסית שלו ושזאת פעם ראשונה ששמעתי אותו צוחק על כך בצורה חופשיה. נראה שמר X ממש התבגר. שאלתי אותו מדוע הוא רוצה לגור עם גברת Y. "אני עכשיו כותב את התשובה שלך ביומן. מה לכתוב?" אמרתי ושאלתי. אז הוא אמר סיבה ראשונה- לראות איך הם מסתדרים. סיבה שנייה- הוא כבר רוצה לגור איתה וסיבה שלישית הייתה הוא כבר רוצה לעזוב את הבית, ולטענתו גם לא יחזור. אח"כ אמר לי להפוך את סדר הסיבות אחד ושתיים אם אני כותב זאת ביומןJ. דיברנו על כך שוב, שבפעם הבאה שנעשה הליכות זה יהיה עדיין בסיבובים (מר X אמר שלאחר שהוא יעבור כבר אפשר שיארח אותי בבית אך אמרתי לו שזה לא אפשרי הרי הוא זה שמאז ומתמיד רצה לעשות סיבובים בחוץ כי הרגיש לא בנוח וברור שהשיחות יהיו שונות כשגברת Y בסביבה). ניסנו למצוא את ההגדרה מתי הבית הוא באמת שלך כי אמרתי לו שבעצם אני מרגיש שהוא עושה צעד משמעותי יותר ממני והגענו למסקנה שאם אתה יכול לזיין את השותפים שלך- הבית שלך. מר X עוד לא מעכל שהוא עובר, אמר שרק ב-1/9 בספטמבר הדירה תתפנה על אף שאמרתי לו שזה עוד יומיים. שאלתי את מר X מה הלאה. "עוד שנה מעכשיו אתם: נפרדים, מתחתנים, או ממשיכים לגור ביחד בלי שום דבר דרסטי- מה הסיכויים לכל דבר" מר X השיב "90 אחוז חתונה" וזאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו אומר את המילה הזאת "ו10 אחוז שני הדברים האחרים" ישבנו גם בפארק לזכר הימים הטובים ,למרות שלא היינו יושבים הרבה בפארק הספציפי ההוא. אולם הפארק הזה מזיר לי שהיה פארק אחר שבו ביקשתי ממר X שישקר בשבילי לכרמל לגבי זה שנפצעתי כדי שתחזור אליי או שסתם ניסיתי לשכנע אותו בצדקתי והוא לא אהבת את הרעיון שאפצע. כמו תמיד הייתי מנסה לשכנע את מר X לעשות דברים או סתם לשכנעו שאני צודק. הרבה פעמם בדברים הזויים. פעם זה היה יציאות אחר כך כל מיני רעיונות שלי וכו'.  מזל שנפרדנו אני וכרמל כי הרווחתי כל כך הרבה דברים בחזרה. אחד מהם זה את מר X. אותו אני מקבל ומבין וגם כמעט לא כועס. הוא אולי הבנאדם היחיד שאינני כועס עליו כבר כמעט, גם אם הוא לא מתקשר כמו בעבר. אני הכי חופשי והכי טבעי כשאני איתו ואומר את שעל על ליבי ולמרות שהוא לא מתנהג כפי שהייתי רוצה ואנו מאד שונים אני אוהב אותו. באותה תקופה כבר מר X אמנם לא התנגד, בעצם כמעט אף פעם לא, אבל פשוט לא זרם איתי. לא נשמע לו הגינוי שאעשה זאת. מר X נהיה מצחיק וחכם מאד. דיברנו על הלימודים והוא אומר שלא כל כך הולך לו. דיברנו על כך שהוא  הולך לטחון בקרוב בעבודה. הצטלמנו ועשינו קטעי וידאו בפעם האחרונה ואיחלנו אחד לשני ברות. בזמן האחרון אני שם לב שמר X יותר זורם איתי על קטעים נוסטלגיים . מזכיר לי שמר X אומר לי שגם אני משתנה כלומר לא רק הוא משתנה לטעמי. חזרתי הביתה ונסעתי להביא את סתיו אליי הביתה. כעסתי עליה. לא ברור לי על מה, על זה שאולי היא לא באה אליי עם האוטו במיוחד ואז היא אמרה שאין טעם להתחשבן ושהיא לא מתחשבנת איתי. הבנתי אותה וניסיתי להקשיב כי היא תמיד אומרת שאני לא מקשיב או שאני חושב כך (והפעם באמת הקשבתי לאורך כל הויכוח אשר נגמר כמעט אסון). היא אמרה שחברים אחרים של חברות שלה לא מתחשבנים כך וזה הרתיח אותי. בסופו של דבר נרגעתי ולאחר שעברנו את רוב הדרך בכעס ובשתיקה שמתי לה יד על הרגל. אז התחלנו לדבר על כך שהכעס שלי הוא קצת ביולוגי כי אני אדם שכועס וסיפרתי לה שגם אבא אדם שכועס ואז היא התחילה לדבר על כך שהוא גם אדם שתקוע על דברים והוא לא מרפה כמו למשל בפעם שהיא אמרה לו שהיא לא יודעת מה תעשה בעתיד והוא לא הפסיק לשאול אותה לגבי זה ובאופן כללי לא היה מרוצה מהתשובה הזאת. הרגשתי ממנה קצת זלזול כלפיו והתהפכתי עליה. תקפתי אותה מילולית ואמרתי לה שאני חושב שבנאדם צריך לדעת מה הוא רוצה בעתיד ועד שהגענו הביתה היינו כבר בפיצוץ והרשיתי למחשבותיי לעופף ולכעסי לשלוט וגרמתי לזה להגיע למצב של כמעט אציע לה להחזיר אותה הביתה וכשהגענו אליי לבית והיא נכנסה לחדרי ונשכבה, סימן ל'אני חלשה אך רוצה לדבר'. הגעתי למצב שבו אשכרה אמרתי לה שאני צריך לחשוב על הדברים שהיא אמרה לי ולראות איך אגיב, רמז לכך שאולי אפרד ממנה. אמרתי לה דברים קשים לאחר שאמרה משהו על כך שאני צריך להשתנות. "מי אמר שאת צריכה לשנות אותי?! מי אמר שאני צריך להשתנות?!" (כרגע אגב אתעלם מהסטריאוטיפים שאומרים שבחורות -  מטרתן לקבל גבר רע ולהפוך אותו לטוב). היא גם אמרה דברים קשים על כך שיש לי נפש מעוותת. זה נאמר לאחר שאמרתי לה על עינב שבחרה לא להיות איתי כי אני לא שמח. אמרתי לסתיו שאני לא רוצה להיות שמח ושאני לא בטוח שאהפוך אותה למאושרת. אמרתי לה "יש אחרים שבטוח יהפכו אותה ליותר מאושרת.." ו-"המטרה שלי היא להשיג דברים" . בתגובה היא אמרה שאפשר להיות גם וגם ושהכי חשוב להיות מאושר. היא הייתה רציונאלית ואמרה דבר שנגע לליבי- שאני צריך להשתנות לטובת גם אחרות אם זה לא יהיה היא. כלומר היא חשבה עליי גם בידיעה שלא נהיה ביחד. באיזשהו שלב היא בכתה והייתה אווירה רעה והחלטתי הפעם לקצר את השריפה ולשפוך עליה מים כי רק אני יכול. אני שרפתי ואני אתקן. אמרתי לה שהיא צודקת שאני כועס אבל אני כועס מכל מיני סיבות (בגדול סיפרתי לה איך הרגשתי במהלך היום) וגם הוספתי שאני כועס גם כדי להקצין מצבים, לומר ללכת על הקצה אך גם כדי להרגיש. לעיתים אני מרגיש שאני חווה יותר כשאני כעוס מאשר כשאני שמח. מוסיקה היא אגב יוצאת מן הכלל. סתיו יותר ויותר מבינה שיש לי דברים לא טובים שקרו לי בגלל ההורים, נדמה לי שבגלל שהיא רואה את היחס שלי אליהם עכשיו והיא היא חושבת שתמיד הייתי כזה. קשה לקבל פרספקטיבה אחרת. הייתה שיחה טובה סופו של דבר אם כי די מלחיצה ואחרי שנרגענו אמרנו אחד לשני שאנחנו אוהבים אחד את השני נסענו ליומולדת של מורנגה בים.

סיפור אסוציאטיבי על בית הסטודנט

30/5/11- אני יושב על הדשא אל מול בית הסטודנט. בית הסטודנט הוא מרכז החיים של האוניברסיטה. ומה הוא סטודנט בעצם? סטודנט הוא מעין ישות מוזרה . תערובת של אדם צעיר בגוף של מבוגר. אני סטודנט. אני יושב על הדשא מול בית הסטודנט. מתחתיי עולם שלם. אני מביט מלמעלה על העולם הזה. נמלה חומה וקטנה שהולכת במעגלים מוזרים על האדמה החרוכה. מצדדיה ומעליה חתיכות דשא ענקיות מתרוממות אל על. נמלה שחורה גדולה יותר מגיחה לידה והיא זזה למעגל שונה. המעגל לא היה בתוכנית שלה. היא נכנסת לאיור סבוך יותר ואפל יותר של דשא. אני נמצא בתוך הג'ונגל. הנמלה לצדי. אנחנו בורחים ממשהו לא ידוע. אני מסתובב אחורנית אך אין שום דבר. אנחנו רצים ורצים . הכל סבוך ומבולגן. הכל צפוף. העצים ממש בכל מקום ואני לא רואה כלום אך הנמלה יודעת את הדרך ואני נרגע לי במהלך הריצה. אט אט נהיה פחות ופחות צפוף ואני זוכר שרציתי להגיע לים.. הבנתי שאני מכיר את המקום והוא לא אמור להיות מפחיד אז אני שואל עצמי ממה אני בורח. לא הגעתי לים כי בחורה הגיחה לידי. אני יושב לבד, וכותב על הדשא של מול בית הסטודנט ובחורה הגיחה לידי. השמיים סגריריים ואין הרבה אנשים וקר. מה היא רוצה? אני מכיר אותה. משום מה היא צועקת לי "מוציאים להורג את הנמלה!". "את רצינית?" אני שואל. אני יודע ומכיר את הנמלה ומבין למה עושים לה זאת. "מתי ? איפה?" אני שואל. "עוד 5 דקות ליד ארומה" היא עונה, בהיסטריה. אנחנו רצים ביחד לארומה . עשינו זאת מהר, פחות מדקה, למרות שזה נראה נצח עד שהגענו לשם. מחשבות רבות מטרידות אותי במהלך הריצה- אולי היא טעתה? אולי זאת לא הנמלה האת אלא אחרת? אני נזכר שאני רעב. הצבעים מתחלפים אט אט לשחור לבן. אנו מגיעים למדרגות שיורדות למטה אל ארומה. שם, במרחק, אני רואה המון של אנשים שצועקים ומכים בגופה של נמלה ענקית, בגובה 3 מטר וברוחב מטר לפחות אשר תלויה על עמוד תלייה ללא רוח חיים. אני מנסה לשאול מישהו –"למה ?למה הוציאו אותה להורג?". אני רואה שכולם מרוצים מזה אז כדי לא לבלוט בשטח גם אני מורח על חיי חיוך קטנטן. אני כבר לא רואה את הבחורה ומחליט לחזור אחורה. אני מסב צעדיי אל בית הסטודנט ומגיע לנחל. הנחל רוחבו 10 מטרים ואורכו כמה קילומטרים. המים נראים שקטים ורגועים אך ייתכן וזה מטעה. לפתע אני רואה את הבחורה שמקודם. והיא צוחקת לה עם עוד אנשים אחרים בעודה נכנסת לסירה ושטה למרחקים. אני נכנס בעצמי לסירה משלי ושט . אני לבד. הרבה אנשים מסכלים עליי ואני לא מבין למה. אבל בעצם אני מבין. אני לבד. תמיד הייתי לבד. עכשיו, זה נראה לי לא כל כך רע. אני שט על הנהר. עוד3 שעות אני צריך להיות בבית של ההורים לארוחת צהריים בשישי ולפני זה אני צריך להגיע למעגן , להחנות את הסירה ולשלם כסף לחבר'ה על המזח. תכלס סירה ומשוטים חזקים. נראה לי שאגיע לפני. מלמעלה השמיים תכולים. השמש בוהקת. מימיני ומשמאלי שדות אינסופיים . אין בית. אין אנשים. רק טבע. אין רוח. רק אויר. בום!!!!הלב זועק הספינה מזעזעת ואני נופל על ברכיי מעוצמת החבטה ודם נשפך בכל הסירה. הכל נרטב ובוצי אך לא נפלתי למים. הסתובבתי לראות מה היה שם. בחלק האחורי של הספינה ליד המשוטים ישנו חתול שכנראה נחת מהשמיים. הוא נראה פצוע. פצוע אנוש. הדם אני מבין לא שלי. אני בודק אותו. יש לו עוד דופק. אין לו את הזמן הזה עד שאגיע הביתה .אין ברירה אלא לחזור ולהביאו לבית הסטודנט. בכוחות אחרונים אני מגיע לבית הסטודנט ומחנה את הסירה ליד השער. אני מגיע לשומר "אין לך כניסה". הוא אומר. "החתול..!" אני זועק. "החתול פצוע. הוא חייב לראות רופא". השומר מביט בי חצי בזלזול חצי בצחוק ושואל אותי "אתה רציני?!". לרגע נתקפתי חרדה שמא החתול לא עליי. אני מסתכל ולא רואה אותו. איך יכולתי לאבד אותו? לאחר כמה שניות של בלבול אני רואה שהוא פשוט קפץ ממני על המדרכה והוא מדדה לו שם. "הנה הוא!" אמרתי "תראה אותו" נראה כי השומר לא שינה את דעתו.  "החתול!" אני צועק לו. "מה הבעיה שלך?" פניו של השומר נהיו קפואות. הוא לא מזיז שריר. "בסדר" הוא אומר "אבל רק החתול נכנס". "סבבה" אני מוותר. הוא מרים את החתול שזועק לו מעוצמת הלפיתה . אני מחייך אל החתול. "אל תדאג חמוד. עכשיו יהיה טוב יותר." השומר מרים את החתול ומתרחק מהשער. הם שניהם מתרחקים אך אני עדיין רואה אותם. הם נהיים קטנים וקטנים יותר בעוד מתרחקים. גרוע מזה, לצערי אני מצליח לשמוע את השומר אומר לשומר אחר שהתקרב אליו בינתיים, כמעט לוחש לו- "ל.. ארומה!".

נקודות מבט

איזה כיף להתרחק מהציוויליזציה. שקט כאן אהובתי . את שומעת את זעקות התנים ?אין לי מושג אם הם רחוקים או קרובים ועד כמה הם מסוכנים אבל זה לא משנה כי אנו מוגנים בדשא החרישי .נעים לשכב כאן בלילה הקיצי והחמים. ומה את חושבת ילדתי? מדוע את לא עונה? שחקי לך ילדה כי לא נשאר לך עוד זמן רב לחיות. כעת אני ברגע של פיוס עם עצמי ושקט לי מבפנים ומצליח לקלוט מחשבה מהמעמקים שבעתיד אתגעגע לזה. הרגע הזה שבו אני מסתכל עלייך משחקת בפיסת דשא קטנה. לצערי, בעתיד לא יהיה דשא וגם את לא תהיי בסביבה.

איזה כיף כאן. טוב לי שהוצאת אותי מהשעמום האין סופי בבית. אתה יודע אוהד, אתה יכול להיות בעלים גרוע. לשכוח ממני לימים ולילות ולבקש שאחרים יוציאו אותי לטיול. אתה יכול לראות אותי אך לא באמת. לברוח לך לחדרך למעלה ולעשות אני לא יודעת מה. כבר מזמן לא הייתי בחדרך חוץ מאותה פעם יחידה כשעוד לא הייתי מחונכת. אוהד, לא היה לך אכפת ממני תקופה ארוכה. היה לי עצוב. היית להבטחה גדולה ואני כל כך ציפיתי. בעצם, אני לא זוכרת מה רציתי ולמה ציפיתי..

אבל כעת, טוב לי פה עכשיו כאן אתך. איזה כיף כאן.. לרוץ להיות חופשיה.

הוי ילדתי, בזכותך אני מרגיש שהכל אפשרי. האנשים בחוץ הם רעים. את נותנת לי את האפשרות לחלום, להיות , לדעת שהכל אפשרי וצריך רק להעז. זכותך אני מאמין שהטוב ינצח בסוף. כה עצוב לי שאת מסתפקת במועט, ואולי את בכלל לא מבינה. אני כל כך מצטער שלא הייתי שם בשבילך ,אבל כעת אני פה ואנו נהנה ביחד כמו בהתחלה. אל תדאגי , ביחד נביס את המחלה שלך, גם אם היא מחמירה.

איזה כיף כאן. הלילה , הכל אפשרי אוהד . אתה ואני ביחד נגד כל העולם. כיף לי ולכן אתפלש. הנה אתה רואה ?בקלות כה רבה אפשר להתגלגל ולהשתכשך . נו בוא תתפוס אותי... בוא נרוץ מ.ע...כשיו. וואו איזה פרח ריחני. אני חושבת שפה הייתה לאקי ידידתי משכבר הימים לפני שעה קלה

רגע לפני שאנו חוזרים, חייתי שלי, עצמי את עינייך. רגע לפני שאנו חוזרים לסערה, עצמי עינייך ודעי לך שבעתיד יהיה טוב. בעתיד נזכור שנינו את הרגע הזה.

אבל אוהד מדוע שלא תהנה סתם ?מדוע החשיבה המיותרת? תהנה ..אני כאן איתך עכשיו. עזוב את מי שהיית יכול להיות. את מה כמעט עשית . את מה לא עשית. זכור, גם כך אי אפשר לדעת מה יהיה אז חסוך ממך את הכאב ופשוט תהיה. 

מגדת עתידות

יום אחד הלכתי כדי לפגוש אישה שהיא מגדת עתידות. רק רציתי לבחון אותה ובכל זאת הסתקרנתי. לקח לה שנייה להביט בי בעייני כדי שתאמר שהיא לא מוכנה לגלות לי. אני הראשון שהיא מסרבת. אמרתי לה שאעמוד גם בבשורה הכי רעה(פתאום  כבר כן האמנתי לה) אך היא סירבה בתוקף. לבסוף הצלחתי לשכנע אותה , אך אמרה שזה רק בתנאי שלא אחזור אליה יותר.הסכמתי. הלכתי הצידה איתה והיא אמרה אני רואה אותך מחליף אותי בתפקיד מגדת העתידות. הופתעתי כמובן וגם קצת נרגעתי ואף חייכתי לעצמי. אתה מבין מה זה אומר?אני נהייתי מגדת עתידות כשגל שטף אותי. גל של הרס עצמי שכבר היה גדול מדי.גל של אובדנים גדולים. כמעט טבעתי. אחרי שנים השתקמתי והחלטתי לעזור לאנשים עלי כך שאזהיר אותם מעתידם. יש לך עוד תקווה היא אמרה אבל תתעורר עכשיו חרמון. בבקשה תתעורר. התסכלתי במגדת העתידות, חייכתי ויצאתי.הטיפשה הזאת מה היא יודעת?היא אפילו לא מכירה אותי ואין לה שום מושג קלוש מי אני. מגדת עתידות זאת פשוט שרלטנות. גיכחתי לעצמי למה אין גבר שייקרא מגד עתידות.

מחכה

בחור צעיר שוכב במיטה ומביט החוצה אל הלילה. כמה זמן עוד יחכה? מאז שהיה ילד היה מחכה מבלי לנוע.
 מחכה. 
לעיתים שעות היה מחכה מכווץ לקרן זוית. זה חייב להיפסק. אני כבר לא ילד.

והיא

צעירה ויפה כתמיד היא.

מאד חכמה 

משקיפה על כולם מההר 

רגישה, מכילה וחמה.

יש לי רגש פנימי בשבילה.

 לא משהו מוסבר ,משהו מההקדמה.

אולי מקורו במבט טוב מההתחלה. ההתחלה של חיי וגם שלה עם ילדה.

כן אני שומע את צעדייך ואת נשימתך

ואני שמח על כך שיש לי כתף.

את הרגשתך אני רוצה לדעת- הזוכרת? היודעת? האוהבת אותי?

ואת תשובתך הרי אני יודע. יודע מאז היוולדי.

אך כעת שוב כבעבר אני אוהב אותה

"כן ילדי. מאד. מאז יום היוולדי"

ואני גם אוהב אותך אימי.