סיפור: פגישה על ספסל

מרץ 2010 - ישבו הם שניים בספסל הקבוע. חברים ותיקים. כמו תמיד אפילו לא היה צורך במבט. כל אחד מהם הבין בדרכו שלו.
חמש דקות לפני סוף הפגישה קם אחד מהם לחבק את השני. השני נעמד, פתח הפה,אבל פיהוק יצא וחיבקו בחזרה.התרחקו.
חייכו. הלך איש למכוניתו שלו.
גירד הראשון את ראשו כי לא זכר. בסוף מצא את מה שחיפש והתניע.
השני עדיין נשאר עומד. הוא תהה איפה לאכול.
באותו היום ובאותו הזמן בדיוק, במרחק של כמה מטרים משני החברים, ניסה הים ככל יכולתו לא לגעוש..

סיפור:טיול לילי

מרץ 2010- בלילה מלא בכוכבים טיילתי לי להנאתי בחוץ. היה זה אחד מאותם לילות זרועי כוכבים. הרגשתי כמו אברהם לפני כמה אלפי שנים. האויר היה כיאה ללילה קיצי זה, חמים ונעים. בריזה פרעה את שערי המתולתל, שהאפיר לאחרונה. אבל אותי לא עניין שום דבר. מעיני היו נתונים לדבר אחד.לסגור חשבון. רציתי לראות מי זה שעוקב אחריי. כבר כמה חודשים אני מרגיש שעוקבים אחריי והלילה החלטתי לשים לזה סוף.
ידעתי שהוא עוקב אחריי הלילה, אף מבלי שראיתיו. המשכתי ללכת כרגיל, אך בתוך תוכי הייתי דרוך. החלטתי לרדת לואדי.בזוית העין ראיתי אותו לראשונה. כעת ,הוא כבר לא יוכל להתנהג כבדרך כלל, כאילו הוא סתם עובר אורח, כי הרי מי יורד לואדי בשלוש בבוקר? בזוית העין ראיתי אותו מסתתר. המשכתי ללכת, אך לאט. סובבתי שוב את ראשי כבדרך אגב, אך לא הצלחתי לראות אותו. לפתע, נחת מבטי עליו. משמאלי,מאחורי אבן גדולה. מרחק של כחמישה מטרים ממני. היה חושך כמעט מוחלט כך שלא ראיתי אותו בבירור. בכל זאת, היה נדמה לי שאני מזהה את הדמות. משומקום, מבלי לחשוב פעמיים הסתערתי לכיוונה. הדמות הייתה מופתעת אך לא תוקפנית. היא הייתה מכוסה בכובע גרב וכשבאה להסיר אותו, חלפתי על פניה. נכנסתי לבניין שלי. לקחתי את האופניים, ויצאתי שוב החוצה. הדמות כבר נעלמה. כעבור שעתיים הייתי בשדה התעופה. היעד- לא ידוע. הזמן- דווקא כן. בעודי ישוב על המטוס, הבטתי בשכן שלי לטיסה, חייכתי אליו והתחלתי לצפות בסרט שהוקרן, דלתות מסתובבות.