מרץ 2010 - ישבו הם שניים בספסל הקבוע. חברים ותיקים. כמו תמיד אפילו לא היה צורך במבט. כל אחד מהם הבין בדרכו שלו.
חמש דקות לפני סוף הפגישה קם אחד מהם לחבק את השני. השני נעמד, פתח הפה,אבל פיהוק יצא וחיבקו בחזרה.התרחקו.
חייכו. הלך איש למכוניתו שלו.
גירד הראשון את ראשו כי לא זכר. בסוף מצא את מה שחיפש והתניע.
השני עדיין נשאר עומד. הוא תהה איפה לאכול.
באותו היום ובאותו הזמן בדיוק, במרחק של כמה מטרים משני החברים, ניסה הים ככל יכולתו לא לגעוש..
חמש דקות לפני סוף הפגישה קם אחד מהם לחבק את השני. השני נעמד, פתח הפה,אבל פיהוק יצא וחיבקו בחזרה.התרחקו.
חייכו. הלך איש למכוניתו שלו.
גירד הראשון את ראשו כי לא זכר. בסוף מצא את מה שחיפש והתניע.
השני עדיין נשאר עומד. הוא תהה איפה לאכול.
באותו היום ובאותו הזמן בדיוק, במרחק של כמה מטרים משני החברים, ניסה הים ככל יכולתו לא לגעוש..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא לא להשאיר הודעות בין השעות 14:00 ל-16:00