זיכרון שלא היה

אפריל 2010-יום האתמול היה בסימן חזרה לשגרה אחרי היום שלפניו. ביום שלפניו איבדתי גם את הארנק וגם את הפלאפון. זה כמובן שיבש לי את כל סדר היום והחזיר אותי למצב שאני כה שונא של מסכנות והסברים. הייתי צריך להתקשר ממחלקת האבידות לאבא. בפתאומיות הופרעה שלוותו של האיש במחלקת האבידות, על ידי הזוי שאיבד באותו יום גם פלאפון וגם ארנק והשתלט על הטלפון היחיד במחלקה. ביקשתי מאבא שיבטל שוב את השיחות היוצאות של הפלאפון. חזרתי שוב למצב של הסתרה,כי לא אמרתי לו כלום לגבי הארנק. בערב לא הלכתי לגבעת המורה* כי הייתי עייף וללא מצב רוח. אתמול חזרתי שוב לצורת החיים שבה פרחתי ושבתוכה הייתי שבוי כל כך הרבה זמן- חתול. כמו שלחתול יש תשע נשמות והוא תמיד נופל וקם, כך גם אני. מסתבר שהפלאפון היה בכלל בבית והארנק הוחזר למזכירות כימיה* ומשם התקשרו אל בעליו בפועל שהיה מאד מודאג, אני, לא לפני שהתקשרו לבעליו האמיתיים שהיה מאד מופתע,אבא, אשר לא ידע כאמור כלל על היעלמותו. אבא לא דיבר על כך יותר מדי בשיחה בינינו אחר כך, ונראה כי לא חשב שהסתרתי ממנו משהו, ואולי כן, לא יודע. אז סופי במקרה זה, היה כשל החתול המצוי לאחר שנפל מעץ - שרוט וחבול אבל חי. בכלל, העובדה שאני עדיין חי היא מבחינתי מפתיעה, והיא משהו שאני יכול להתגאות בו, בכל יום מחדש. בהקשר לפלאפון התעלומה אף גדולה בהרבה. נדמה לי שלא נתקלתי במודע אף פעם במצב שבו אני ממש זוכר משהו שלא קרה. אני זוכר שיצאתי מהבית עם הפלאפון, כאשר הוא נמצא בכיס האחורי של מכנסיי. מסתבר,בדיעבד שכנראה שלפני שיצאתי מהבית זכרתי ששמתי אותו בכיס ואחרי שיצאתי מהבית הרגשתי חפץ באותו הכיס כך שבניתי לי זיכרון שראיתי את הפלאפון איתי, כשאני כבר מחוץ לבית, על אף שלא כך היה. הפלאפון הושאר בבית ונראה שתחבתי משהו אחר לכיסי במקום, או במקרה שלי ניתן לומר שמשהו אחר נתחב לכיסי במקום, כי גם כך לרוב אני כמעט ולא מודע למעשיי בכל מה שקשור להתארגנויות למיניהן, כאילו שמישהו זר מבצע אותן. איבוד החפצים היה בשבילי כמעט הקש ששבר את גבר הגמל או החתול במקרה שלי, וכבר חשבתי לחזור ולקחת ריטאלין וכפועל יוצא עוד כדורים. הייתי מיואש והכעס בער בי. ניסיתי להירגע ולהישאר ממוקד אך לא הצלחתי כל כך. הכעס התפרץ מדי כמה דקות , בצורת מחשבות ייאוש ושנאה עצמית.הוצאתי גם קצת כעס על אבא, אף על פי שלמחרת, כלומר אתמול, התנצלתי בפניו על כך והסברתי לו את הייאוש הגדול שהרגשתי, שגם זה חידוש יחסי.
הימים האחרונים באופן כללי היו בסימן של מאבק גדול - אחד המאבקים הגדולים שאני מנהל לאחרונה עם עצמי. מאבק שאני רק בראשיתו והוא ייקח זמן רב. זה מאבק שאם אצליח בו יהיו לכך השפעות עצומות,ואת שמו אעלה כאן על כתב בפעם הראשונה - מאבק נגד החרדה שלי. זה יהיה מאבק קשה, כעת אני מבין זאת רק משמו והוא ינוהל נגד הגנות נפשיות חזקות ביותר, בין החזקות באזורנו.