יום בחיי בב"ש או חרדה והשפעתה

אתמול היה יום לא טוב. בהקשר לכך רק אומר שגם ובייחוד בימים כאלה צריך להסיק מסקנות ולנסות להשתנות. רק כאשר באמת רע, מבינים שצריך לשנות את התנהגות, או שזה נותן את הדחיפה להבנה שהייתה כבר קיימת קודם. גם יום האתמול היה מטאפורה לחיי באופן כללי. הזמנתי את ג'ולי אליי. חטאי היה הכעס. כעסתי עליה שהיא לא נותנת לי תשובה לשאלתי האם היא תרצה לבוא אליי, כך שכשעשיתי קניות, לא קניתי מצרכים כדי להכין ארוחה בכלל. כנראה שהייתה מעורבת פה חרדה ופשוט החלטתי לא לעשות כלום. לאחר מכן כשהיא אמרה שתבוא נקלעתי לחוסר זמן והייתי צריך לנסוע על האופניים בלחץ של זמן ולהביא אוכל. היה משהו פרוע ומשחרר בתחרות נגד הזמן ובסיכון, כשאני נוסע מהר להביא אוכל. היה פה אלמנט של מרידה במוסכמות, הרגשה שאני עובד על מישהו. בסוף הגעתי בזמן אך לא אמרתי לה שהאוכל נקנה ולא נעשה על ידי. יחד עם זאת השארתי את האוכל בקופסאות מפלסטיק כך שדי ברור שהוא לא נעשה על ידי. העניין הוא שמצד אחד לא רציתי לשקר לה, כי נמאס לי לשקר, אך מצד שני לא אמרתי את האמת ומצד שלישי נתתי רמזים לכך שאני משקר. במודע אני מאמין שהאדם השני לא יבין את זה כי אני פשוט מזלזל באינטליגנציה של אנשים מסביבי כנראה אבל אני לא אוהב להיות במצב של לשקר אז אני נותן רמזים שאולי באופן לא מודע אני חושב שאנשים כן יבינו. פה נכנס אלמנט של הרס עצמי או אולי ניסיון לשנות את המצב שאני לא כל כך אוהב כך שיתכן שההרס העצמי גם באופן כללי הוא רמז לעצמי לשנות את המצב שלי ולא סתם כעס על עצמי וייתכן כמובן שזב גם שילוב של שני הדברים. הדבר העיקרי הוא החרדה. רגש ששולט בי בצורה מאד חזקה. החרדה שלי היא בדרך כלל מוסווית ולכן היא כל כך מזיקה ומסוכנת. גם הכעס שלי הוא כזה וכנראה שאני לא מבין עד כמה הוא סמוי אך הוא עדיין יותר גלוי מהחרדה שאני חש בה רק כשאני ממש במצוקה למשל אחרי שאיבדתי משהו או שאני מרגיש שאני הולך להפסיד משהו ושחיי הולכים להשתנות-ראה ערך כרמל. החרדה נמצאת בי בכל מקום- כשאני בבית, כשאני ברחוב, כשאני לומד, כשאני מדבר עם אנשים, כשאני כותב את היומן. אני מרגיש אותה פיסית. הרגשה לא נעימה בלב בפנים הגוף. תחושה של לחץ ומחנק. אני חושב שהחרדה שלי מחמירה במהלך השנים או שאני יותר מודע לה אני באמת לא יודע אבל אני מרגיש שאני ממש כמו בכלא. כלוא בתוך החרדה שלאט לאט מהדקת את אחיזתה בי. כל כך הרבה דברים לא עשיתי, או כן עשיתי בגלל החרדה. כל הרבה דברים פספסתי וכל כך הרבה טעויות עשיתי בגללה. אני לא מממש את הפוטנציאל שלי- זה משפט שתמיד היה נכון לגבי. הוא כמובן נכון לכל אדם אך נע על ציר כשאני נמצא בחלק המאד קיצוני של אנשים עם יכולת אך ללא יכולת לבצע. איזה עבירה עשיתי שאני צריך להיות בכלא הזה? וזה כמובן הזמנה להתחיל בדיון עם עצמי אך על כך אך לא אעשה זאת היום.