בסופה"ש חזרתי הביתה ונשארתי עד היום. אתמול נפגשתי עם אבו-יוסף. נפגשנו בבית קפה בחיפה למשך 3 שעות. אבו-יוסף הוא זה שיזם את הפגישה ואלמלא היה יוזם סביר שלא היינו נפגשים במשך הרבה זמן כי יש לי נטייה לשכוח אנשים. אם אשקיע פחות בעצמי יהיה לי פנאי להשקיע יותר באחרים. אבו-יוסף לומד תיירות פעמיים בשבוע בקמפוס שנבנה בנמל. בנוסף הוא עובד בחברת ביטוח בתור סוג של פקיד. בשיחה גיליתי דברים עליו שלא ידעתי בעבר. הרגשתי שהוא הרבה יותר עמוק מאשר חשבתי. הוא סיפר לי על פחד שיש לו מלהיות בעתיד סכיזופרן כי אביו חולה. הוא סיפר לי על מקרה שבו הוא התעוור זמנית כתוצאה מלחץ, לפי דעתו, אחרי שהלך עם משפחתו להרצאה על סכיזופרניה וגילה שיש לו הרבה מקווי הדמיון עם חולי סכיזופרניה. דיברנו קצת על הבלבול וההיתקעות שיש לו כלפי מישהי שהייתה לו בעבר למרות שהם היו רק תקופה של כמה חודשים. רבים מהדברים שהוא אמר הזכירו לי אותי. אני חושב שאנשים מזכירים לי אותי אך שלא תמיד בצדק. אני מנתח דברים שאחרים אומרים ומקשר את זה לדברים שאני יכול להתחבר אליהם וכשאני נזכר בכך שוב אני זוכר את הקישור אליי ולא את הדברים המדויקים שהם אמרו ובכך אני מבנה את הזיכרון. ייתכן שעדיף לנתח פחות ולהבין פחות אך להקשיב ולזכור יותר את דברים כפי שהם. בכל מקרה כדאי להמשיך לשמור על קשר עם אבו-יוסף. אנחנו צריכים לפתח קשר שהוא מעבר לעבר. העבר הוא העיתון. חלק גדול מהשיחה שלנו נסובה סביב העיתון על אף שהמשקל שיש לזה בחיינו כעת שואף לאפס. כמובן שהעובדה שאנו לא נפגשים הרבה לא תורמת לכך. בסופה"ש הזה ראיתי עם נצנוצים וחנן את המונדיאל. אני מרגיש שלווה וכיף אדיר להיות אצלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא לא להשאיר הודעות בין השעות 14:00 ל-16:00