המשך הטיול לירושלים

שלשום קמתי בקושי לארוחת הבוקר במלון. כל הלילה קמתי. חלמתי או ששמעתי את אימא אומרת לאבא שכבר עשרה לעשר אך כעבור המון זמן וחלום קמתי שוב והשעה הייתה עשר ועשרה. נקודת לתזכורת- לכתוב חלומות. יכול לעזור. בכלל, לאחרונה יש לי חלומות מאד מלחיצים. חיי באופן כללי לא כל כך מסתדרים לי. אני קצת לחוץ. אני מרגיש שאני עומד להישבר. אין איזשהו משהו רע אחד ספציפי אך יש בי הרגשה כללית מאד לחוצה. הרגשה של אני לא יודע אם אני עושה דברים רעים (אלו האובססיות הקבועות) ואם/בלי קשר מי אני? לאיזה כיוון אני הולך? מה איבדתי בדרך? בכל מקרה היה כיף מסוים בלילה לישון ליד ההורים. לקום כל פעם בבהלה ולראות שאבא ישן וגם אימא. אני לא לבד. בינתיים. קמתי מאוחר לארוחת הבוקר. חרמונית, A , אבא ואימא ונצנוצים וחנן כבר היו שם. אבא כל הזמן התקשר אליי לראות איפה אני. אני פתאום חושב שזו החלטה שלו. זה לא איזו החלטה משפחתית שהוא מבצע. אם הוא לא היה עושה את זה אפשר שהיה מישהו אחר שהיה עושה זאת אך בצורה אחרת ,גוערת ואולי גם לא עושה זאת. אני מאד מעריך אותו על זה.  בארוחת הבוקר כהרגלו בבתי מלון, אבא הסביר לי מה יש, מה לא אכלתי, ואחרי שהצלחת ערומה במיטב המאכלים הוא מזכיר את מה שלא אכלתי. אני כל כך אוהב את זה. מיום ליום אני מבין אותו יותר. גם את הדאגה וגם את הפרפקציוניזם. כך היה גם בארוחת הערב יום לפני כן. אחרי הארוחה חזרתי לישון. הייתי בדיכאון גם ממה שנצנוצים אמרה והלחץ שלי בעקבות זה וגם אולי מהידיעה שתל נוסע, למרות שאני חשבתי שזה יהיה בשבוע הבא, זה קורה היום , יום שבת. בארוחת צהריים, הדודים והילדים שלהם הגיעו. צילמתי את הבן מבצע את להטוטי היו יו שלו. אחרי הצהריים עלינו אני אבא אימא וחנן למעלה ומסתבר שהמפתחות לא פתחו את הדלת. חזרנו לקבלה וביקשנו שיסדרו זאת. אחר כך ירדתי אני למטה לקפיטריה והתחלתי ללמוד ליד הדוד והילדים (שהלכו כמה דקות אחר כך) ונצנוצים חרמונית ו-A שעלו למעלה אחר כך. בערב שקלתי מה לעשות. דיברתי עם אבא ואימא בחדר (אגב זה היה לפני הלימוד בקפיטריה) הם העלו כמה הצעות. אחת שנחזור הביתה ובשבת הם יסיעו אותי לדרום. שנייה שאבא יסיע אותי לדרום ומשם יחזור לקריות. או שיסיע אותי לתחנת אוטובוס ומשך אמשיך. הבעיה שהיינו שלושה רכבים והיה צריך שלושה נהגים ואימא לא הרגישה טוב. בסופו של דבר סוכם שאחזור באוטובוס נדמה לי. אבא אמר שזה הרעיון הכי גרוע אבל זה הרעיון של אימא וזאת המעלה הגדולה שלו (בציניות כמובן). דיברתי עם תל והבנתי שהוא טס בלילה שבין שבת לראשון. בעקבות מידע חדש זה כשההורים קמו סיכמנו שאחזור הביתה כדי להיפגש עם תל. נכנסתי לחדר של נצנוצים וחנן וראיתי את חנן קורא עיתון כשהוא שוכב על המיטה ואת נצנוצים רואה לידו טלוויזיה.  את התמונה הזאת אני בטוח לא אשכח ובטח לא כשאני כותב אותה עכשיו. היה משהו מדהים בזה. בדרך כלל אני בא לבקרם ואנו יושבים במטבח. הם למרות הכל, תמיד נראים זקנים. או כאילו תמיד מותאמים בשבילי. אני כאילו לא יכולתי לדמיין את חנן  קורא לו עיתון. לא ראיתי אותו עושה זאת כבר שנים ונצנוצים לידו רואה טלוויזיה, כאילו חזרו 30 שנה אחורה. תמונה שונה מאד. חנן שוכב על המיטה עם גרביים ונצנוצים לידו. מאד אוהבת אותו. בהרבה מקרים היא לא מראה את זה, גוערת בו ומתווכחת איתו. למרות שכשהוא חולה היא נכנסת ללחץ מטורף ובצדק אבל פתאום ראיתי את זה גם בתמונה קטנה מחיי היום יום שלהם. יכולתי לראות אותם כאנשים רגילים ולא כסבא וסבתא שלי. דיברתי עם נצנוצים והיא אמרה לי שהיא כועסת על תכנון הזמנים והארוחה המאוחרת שאכלנו אתמול (הלכנו לישון לאחריה בסביבות 2 בלילה) . שמחתי שהיא שיתפה אותי בזה, כי הייתי איש סוד וגם כי הבנתי משהו- המשפחה לא מושלמת ולא רק אני דפוק, גם כשזה לא נראה יש מתחים בין בני המשפחה. חולשה של אנשים מחזקת אותי. גורמת לי לרצות לעזור. התכוננו לנסיעה. הורדתי את הדברים של נצנוצים וחנן ללובי. שם פגשנו את אימא. אבא הלך להביא את האוטו וגם אני. נפגשנו מחוץ לשער המלון. כולם (נצנוצים חנן אבא ואימא כי חרמונית A ומורן כבר נסעו) נסעו במכונית הניסן של ההורים. נסעתי אחרי אבא ברנו ושמעתי מוסיקה של הג'יפסי קינגס. בשער הגיא התחלפנו ואבא עבר לנהוג ברנו (אימא רצתה שהוא ינהג עד היציאה מירושלים) ואימא הסיעה את נוצי והרי. אני ואבא דיברנו על המבחן בהיסטוריה שיש לי ביום ראשון (מחר). עוזר לי לדבר עם מישהו על החומר ולא ללמוד לבד כמובן. ב-22:30 נפגשתי עם תל והתקשרנו למר X וגם הוא בא. ישבנו ודבירנו בגן שליד מר X. 

טיול לירושלים

לפני 3 ימים, ביום רביעי הגעתי לירושלים. ההורים, חרמונית ו-A, , נצנוצים וחנן היו במלון דן כבר מיום שלישי כחלק מחופשת סוכות. הסיבה שנסעתי לשם היא כדי להיות עם המשפחה שלי, שאותה אני מאד אוהב. בסיכומו של דבר אני יכול לומר שלא היה מהנה בגלל משהו שנצנוצים אמרה. הגעתי אחרי הצהריים, אחרי שקצת הסתבכתי בירושלים, שהרי לא הייתי חייב להיכנס לעיר מאחר והמלון נמצא בהר הצופים. החניתי את האוטו בחניון ועליתי לחדרם של ההורים. ההורים שמחו לראותי אך אני לא הייתי הכי נחמד. יש משהו בהשתפכות משפחתית, בקיצ'יות שאני פשוט לא יכול לסבול. יצאנו החוצה למרפסת ואימא ביקשה שאבא יצלם אותי ואותה. אחר כך אבא סיפר לי קצת היסטוריה , על המלכה אוגוסטה ויקטוריה שהייתה דתייה מאד והקימה איזשהו ביה"ח או מנזר או משהו בעיר. דיבר על ניסיונו של הרצל להיפגש עם הקנצלר האוסטרי כדי שישפיע על המושל העות'מני. בסופו של דבר ירדתי למטה לקפיטריה ללמוד קצת. אחר כך התקשרתי לחרמונית ו-A . A ירד לקפיטריה ודיברנו קצת. חיפשנו את הספא אך הוא היה  סגור. עלינו לבסוף לחדר של חרמונית ו-A שהיה ליד חדרם של ההורים, שהיה בינו לבין החדר של נוצי והרי. דיברנו על הפיטורין של A. הוא שכר עורך דין וכתב להם מכתב. סיפר שהם כנראה ידעו שהוא רוצה לעזוב גם כי אמר לחבר מהעבודה וגם כי מישהי מחברת השמה ששלחה אותו בזמנו לעבודה, והיא הייתה חברה של הבוסית שלו, התקשרה אליו במפתיע שוב, ושאלה אותו אם הוא מחפש עבודה. הוא אמר שכן ואחר כך כשהבין את הטעות וניסה לחזור אליה היא לא ענתה לו וגם לא ניסתה לחזור אליו. היינו בחדר שלושתנו ומורן. שיחקנו איתה קצת. שמתי מוצץ בפה והיא הייתה פשוט בהלם. הסתכלה עליי ולא הבינה מה יש לי. היא כמובן לא היחידה אבל מספיק כבר עם הבדיחות העצמיות. מבחינת אי תשלום שכר, A לא יודע מה יהיה אך הוא לא מאמין שהם ינסו לעשות משהו. אם כן, הוא יתבע אותם. אמרתי לו שהוא כאילו ניסה בכוונה שיפטרו אותו. הוא אמר שלא אך אני דיברתי על חלקים יותר תת מודעים שבו. בנוסף לחרמונית ו-A, זוג חברים שלהם, שהראשונה מכירה אנשים מחברת אינטל נראה לי הצעתי לו שיגיד לה שיש לו שבוע טוב ובגלל שהוא במצב רוח טוב הוא מסכים שתיתן להם את קורות החיים שלו. בערב נסענו למשכנות שאננים. שם שאלה אותי נצנוצים איך אני אוכל בדרום ונלחצה מאד והלחיצה אותי עוד יותר כששמעה שאני אוכל רק תפוחי אדמה כבר שנתיים כתוספת לבשר. הבנתי פתאום שאימא , כמה שהיא נוירוטית, דאגנית ולחוצה, את הפרט הקטן הזה היא ו/או חרמונית לא יכלו להגיד לי. הבנתי שרק אני יכול לדאוג לעצמי ולפעמים סיוטים כן יכולים להתגשם. כלומר הפחד מהרס עצמי כשבאופן ספציפי במקרה הזה זה פשוט לא לאכול בריא וכתוצאה מכל לפגוע במח. הייתי פשוט אאוט לגמרי כל הערב ולא עניין אותי שום דבר. כעסתי וזלזלתי בחרמונית ובאימא. הראשונה אמרה ל-A משהו רע עליי שאמרתי כל מיני דברים הזויים כגון- שלא ידעתי שתפוחי אדמה זה לא בריא וגם אם זה כן בריא אז לאכול את זה שנתיים? פתאום חשבתי, אני וחרמונית – הרי אנחנו לא באמת אחים טובים. אני לא הייתי אח ממש טוב, היא לא עניינה אותי ואפילו כיום זה עדיין המצב למרות שהרבה פחות. מן העבר השני גם חרמונית כזאת- אני לא ממש מעניין אותה. אולי היא כועסת על התקופה שאני הייתי חסר התעניינות . היא פשוט זוכרת את זה. אבל אח אחר לא מאפשר בכלל להגיע למצב כזה. כל הסובבים אותי הם כל כך לא דומיננטיים לעומתי והם חושבים שזה טוב. במובנים מסוימים זה טוב אך אני כן צריך גבולות. נקודה נוספת- חרמונית כבר שנים תפסה לה את המשבצת של זאתי שמארגנת עניינים (אגב מעניין מה יהיה לה להגיד על זה) מסבירה, מפשרת מעין מתווכת כזאת. אני ממש לא צריך שהיא תהיה כזאת. הדבר שהכי הפריע לי- ופה לא שיניתי את עמדתי, שהיא מרכלת. איך היא יכולה לרכל על ההורים? אני מודה שזה מפריע לי כי אני כזה. זה מצחיק ומאד הופך אותי לטיפש אבל זה נכון ומצד שני אני ממש מנסה ללכת כנגד זה ולהפסיק עם זה. רק לאחר כמה ימים פתאום נזכרתי בדברים אחרים- חרמונית שקראה את המכתבים שלי לכרמל והתרגשה ואמרה לי שאני ראוי, כ"כ ראוי. חרמונית שבכתה יחד עם A כשקראה דברים שאני כותב. חרמונית שאמרה לי שאני צריך להשלים עם אבא בזמנו כי אין זמן מיותר. היא זאת שהכניסה לי את המחשבה הזאת שלימים קיבלתי אותה ועכשיו אני מתנהג בצורה קיצונית בהקשר לכך. הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדה בעיר באזור של החילונים. דיברתי עם אבא על קניית אג"ח בעקבות מה שז'ילון סיפר לי על נ"א וא"פ שקנו אופציה על מניות והפסידו 100 אלף שקל. לא הייתה יותר מדי תקשורת עם נצנוצים וחרמון ובכלל לא עם אימא. זלזלתי בה מאד באותם רגעים . רציתי כמה שיותר לפגוע בה. בלילה חזרתי למלון. אבא ואימא הלכו לעשות טיול קצר ואילו אני הלכתי לישון. ישנו באותו חדר כאשר לי יש מיטה לצידם. מיטה ליד החלון הגדול שמפריד בין החדר למרפסת. הייתי בדיכאון ונרדמתי מהר. כעבור זמן מה חזרו ההורים, תחילה לא ידעתי אם נרדמתי בכלל ואז הם הלכו לזמן קצר אך הבנתי בדיעבד שהם הלכו להרבה זמן כך שנרדמתי, ושמעתי את אימא אומרת לאבא שהיא לא ראתה אותה כועסת כך כבר הרבה זמן. היא כנראה התכוונה לנצנוצים.

כתיבה משותפת עם מר X

יומן יקר יומן חביב. אנחנו פה בדרך חזרה הביתה לאחר סוף שבוע שבו ישנו אני ומר X אצלי בדירה. הכל התחיל ביום שישי ה-24 לחודש בשעה 15:00. סליחה, 15:04 של מר X או 15:06 שלי השם ישמור. לא צלצלתי למר X בשעה 14:30 כי זרקתי. נכון לעכשיו מצב הנקודות הוא 4:2 לטובת מר X. בדרכנו לדרום עצרנו במרכז אצל תל על מנת לקחת דברים מהדירה שלו לביתי החדש. בדרך למרכז התווכחנו כמה זמן ייקח עד שנגיע לשם. המעניין הוא שלא הייתה סיבה לכך מאחר והפעם לא איחרתי , כך שלא הרגשתי רע ולא הייתה לי סיבה לנסות לעוות את הערכת הזמן בכדי להרגיש טוב יותר כמו שאני נוטה לעשות לפעמים. הדבר המעניין הנוסף הוא שהוויכוח היה ביני ובין ה-GPS של מר X. מר X תמך ב-GPS שלו. כרגיל מר X. צדק. מר X טען שה-GPS שלו טועה עד פעם אחת בנסיעה ושוב הוא צדק. העדפתי לא לדבר בנסיעה על נושאים חשובים כי נהגתי וחששתי שלא אהיה מרוכז.
לבסוף הגענו למרכז ולדירתו של תל שלא היה בביתו. בעודנו חושבים על ציוד שנעמיס האזנו לצרותיה של השותפה של תל. הכלבה דיברה על עצמה במשך שעתיים ללא כל כוונה נראית לעין להפסיק. כשהחשיך הסקתי שרק ממני תבוא הישועה ואמרתי "הרף! השקיטי נא אישה והכיני למר X קפה!". (בפועל אמרתי" וואו... מחשיך כבר, אה...מר X צריך לאכול, הוא נהיה רעב בערב"). הכלבה הציעה את מאכליה וחפציה אך דחינו זאת. מסקנה משותפת :נראה לעין שהיא מחפשת חבר חדש. מסקנה אופרטיבית של מר X.- מאחל לה בהצלחה. מסקנה אופרטיבית של חרמון- להשיג טלפון+ כסאות +שטיחים מהדירה של תל.
לקחנו את הפריטים הבאים: שידה, ארונית מדפים, טלוויזיה, מאוורר, מיקרוגל. העמסנו ברכב. הטלוויזיה עליי, פיסית. לפני כן חלפה מחשבה במוחי להחליף את מר X באחד הרהיטים אך ויתרתי משום מה על הרעיון. משם המשכנו לב"ש. נושאי השיחה היו 1) תל ונסיעתו למרכז אמריקה עם חברתו: מר X העלה את הנקודה שאני מתרגש מהנסיעה של תל בניגוד לעבר אפילו כשהיה מדובר בתל עצמו. הסברתי זאת בכך שהוא חבר טוב שלי והקשרים בינינו התחזקו בשנה האחרונה. 2) יום חמישי ועל הפגישה בערב בפאב. אמרתי למר X ש-M נראית טוב. סיפרתי לו על הקטע עם ז'ילון בביתו של תל. תל אמר משהו כבד, ונראה היה שז'ילון לקח זאת ממש ללב, אך לאחר מספר שניות אמר "טוב יש משהו לשתות?!"
הגענו לב"ש. בדרך הראיתי למר X את הבית הישן ברחוב כהן כלשהו. מר X טוען שהוא זכר אותו ושוב הופתעתי מזיכרונו המעולה של מר X .לכששאלתיו כמה זה שתיים ועוד שתיים ענה הוא ארבע בביטחון ושוב הופתעתי. בדרך הראיתי לו את הבית בכהן השני. כל הזמן דיברתי על כך שחבל שהוא לא ראה את הבית הקודם והשוויתי ביניהם. סיכמנו שהוא לא בא לדרום כבר שנה ו-4 חודשים.
הגענו לבניין שבו נמצאת דירתי החדשה. העברנו את הציוד בנגלה אחת במעלית. נכנסנו לדירה. מר X טען שיש ריח רע בדירה ולאחר מכן טען אותו הדבר לגבי החדר שלי. הוא עשה זאת בזמן שהראיתי בהתלהבות את הדירה. שוב, לאחר שלא היה בדרום שנה וארבעה חודשים לפחות. מר X נורא התרשם לטובה מהדירה. מגודלה ומחדשנותה. שוב השוויתי זאת לדירה הקודמת. התקלחנו בחושך , יותר נכון מר X, כי כשאני התקלחתי נזכרתי שאפשר להדליק אור אחר במקום המנורה שנשרפה. הכנו את המצעים למר X בחדר של השותפה שכעת בחו"ל ולא היו לה מצעים. לי הפריעה העובדה אם מר X ישן שם כי החדר שלי מסריח או רק כי זה יותר נוח לו. הפריע לי גם שלא היו דברים מוכנים לבואו כגון: מצעים, בגדים, דירה מסודרת. הערה לעצמי: יש צורך בהמשך שינוי אך גם בהשלמה. אני כנראה לא החבר שאצלו יהיה תמיד מתוקתק. הערה של מר X לעצמו: לזכור להביא מצעים בפעם הבאה. חרמון מוסיף: שתהיה בעוד שנתיים לפחות, מקווה שאתבדה. כשהגענו לדירה גילינו שחסר בה השולחן. התייעצתי עם מר X, תל ואבא מה לעשות. לבסוף התקשרתי לבעל הדירה וכפי שחשדתי השותפה הקודמת לקחתה אותו. אגב מצד שני אני גם חשבתי בכיוון של בעל הדירה כאחראי למעשה כי פחדתי שהוא התעצבן על הלכלוך שהיה בדירה וגם כי ידעתי שזאת לא פריצה... נסענו לבר/מסעדה במתחם הגדול. בבר/מסעדה התיישבנו ליד חבורה של בנות ומר X שאל אותי אם אני אצליח להתרכז. אמרתי שכן. לאחר שבחנתי שוב את המצב אמרתי שלא. באופן מפתיע למדי התיישבנו שם בכל זאת. מר X ציין שהייתי קשוב כל השיחה. הסיבה: דמיינתי אותו עם שדיים. מר X הזמין נורמה ג'ין כי אמרתי שלו שזה טעים ,ובירה בנוסף. היינו אמורים לחכות רבע שעה, אך בפועל זה לקח עשר דקות. נושאי שיחה: מר X דיבר על כך שהיה רוצה לחדש קשרים עם חברים מהעבר. כגון א', וד'. הוא בייחוד דיבר על ד' ועל כך שחבל לו שהקשר נותק. אמרתי לו שצורת החשיבה שלו ,לגבי כך שמתישהו דברים ישתנו , גם אם הוא לא מציין זאת במפורש, היא שגויה. זו בכלל נקודה שמפריעה לי אצל מר X- החוסר בשינוי של דברים, שאולי מפריעים לו קצת ואולי לא, אך לעיתים בעתיד הוא נזכר בהם בהקצנה ובכעס. מר X אמר שחברותו עם תל פחתה, עם א' אחר גברה, ואיתי השתנתה. הוא אמר שאין לו מספיק זמן בשביל לחברים והוא אפילו אינו יכול לחדש קשר עם חבר מהעבר בגלל סיבה זאת ( ביד הוא אינו עושה אלא עם כן זה בחופש). מר X אמר שהוא מרגיש שהוא לא מספיק לבנות את עצמו מבחינה לימודית ושעקב כך הוא חושש לעתידו. הבעיה לטענתו היא בהספק ולא בהבנה או ביישום. הסיבה המרכזית והראשונה שמר X שציין לכך היא M. שאלתי אותו האם הוא אמר לה זאת והוא אמר שכן. שאלתי אותו מה אמר לה והוא השיב שהוא אמר לה שהוא לא מספיק ללמוד. שאלתי אותו האם הסביר עצמו, כלומר האם חידד את הנקודה שהוא חושש לעתידו והוא אמר שלא. שוב, פערים בין מה שמר X מעביר וחושב שהשני מבין לבין מה שבפועל קורה. דבריו של מר X- פתחנו את השיחה בדיבור על הזיונים של חרמון. חרמון סיפר על הבחורה ההזויה, בת 34, ועל סיפור הדייט הראשון והאקט המיני שהיה בו ועל הבחורה שניצלה אותו מינית (וסיפרה שלו שזה לקשר רציני). הופתעתי מסיפוריו של חרמון כיוון שחשבתי שהוא נכנס לחיי נזירות וגם מכיוון שלא סיפר זאת. בניגוד להרגלו הקיצוני לספר זאת מיד. שמחתי לשמוע זאת. דברו של חרמון- מר X סיכם את השנה כקשה מבחינה לימודית. הוא אמר שהוא התרגל לחיות בבית אך היה מאד רוצה לעבור לדירה משלו. הרחבנו את הדיבור על נושא שהפריע לי מאד ומר X שם לזה ,והוא העובדה שמר X שמר בסוד את העובדה שהוא משקיע באג"ח. מר X הסביר זאת בכך שלדעתו שלא מדובר בדיוק בסוד, אלא בסוג הדברים שלא מדברים עליהם, וגם בכך שהוא לא חשב שזה נושא שחשוב שאדע עליו. אמר שזאת זה גם הייתה השקעה חד פעמית. אמנם היא נמשכת עד היום אך הוא אינו מתעסק בזה כלל. זהו כסף שהוריו העבירו לו, אשר נועד ללימודים ומר X ציין שהוא כנראה גם לא יספיק. מר X- חרמון טוען שהשתנה ואני מסכים. שאלתי אותו מה יהיה בשנה הבאה והוא ענה לי שתהיה לו חברה חדשה/ כרמל. סיפר לי על כך שנרשם ל-24 קורסים ויצא מכך. דיברנו על האופניים שנמצאים כבר חצי שנה באוניברסיטה. סיפר על כך שלומד עם בחורה שמוכרת תכשיטים (פלונסקר). חרמון- מר X אמר שהציון שלו עומד על 75 ושמטרתו להשיג ממוצע 80 אך לפי דעתנו זה יהיה מאד קשה מאחר והוא גם כבר עשה יותר ממחצית מהנק"ז למרות שמבחינת זמן הוא עבר רק מחצית מהתואר. יחד עם זאת , אני משוכנע שהוא מסוגל. מבחינת קשריו עם הוריו- מר X טוען שהם לא התשנו יותר מדי. באופן כללי מר X זוכר פרטים מדהימים כמו הפגישה שלי עם זוג שותפים לגבי דירה שרציתי לפני תחילת הלימודים ,כלומר לפני שנתיים ומה כל אחד מהאנשים למד. בנוסף הוא זכר את מיקומן של כמה דירות שראינו באותה הפעם. אבל עלייה וקוץ בה כי מן העבר השני הוא אינו זוכר כלל על מה דובר בארוחות המשפחתיות שלו בתור ילד לאורך השנים. לפי דעתי זה קשור קצת גם בעניין שהנושא מעורר בו. ייתכן שאני טועה והנושא יישאר פתוח לחקירה. מר X סיפר שאמו יודעת שאביו בגד בה. מר X אוהב את החברה חדשה של אביו. היא בגילו של אביו. אגב, היום הוא הולך לצאת עם אביו לפאב. מר X אומר שייתכן ואביו זלזל בו בתיכון מבחינה לימודית. שאלתי אותו לגבי אחיו וקשריו עם אבא שלו ומר X ענה שהוא לא חושב שהייתה יותר מדי אינטראקציה ביניהם בהשוואה אליו . התשובה מוזרה לי. שאלתי אותו שוב איך התנהלו הארוחות המשפחתיות והוא כן זכר בסופו של דבר לומר שהוריו דיברו ביניהם ברוסית. בשיחה אתמול מר X סיפר על חבר שכרגע נמצא בבעיה בלימודים. בנוסף אמר שהוא לא בקשר עם חבורת פוטו. מר X סיפר כמה פעמים על הרגלים שהוא לא אוהב בחייו עםM ,כמו העובדה שהיא אוהבת להיעלב מכך שהוא רואה טלוויזיה במקום לדבר איתה. להגנתו הוא טען שהם מדברים המון ולמרות זאת היא רוצה לדבר עוד . היא רוצה תמידית להכריז על זמן שיחה. "על מה כבר יש לי לדבר איתה?" שאל. אמרתי לו "מר X, בני, אתה יכול לקרוא לי אבא". הצעתי לו פחות שיחות ויותר זמן שיחה. בנוסף לכך הצעתי שיהיו יותר שיחות על נושאים מעניינים. מר X לא נטה להסכים לגבי הגישה הזאת. משפט אחרון מפי מר X- לגבי הנסיעה ובכל הפגישה חרמון מתלונן על הסמים שלקח בטיול ועל כל הכדורים ועל פחדיו שזה גרם לו לנזק במוח, טענה לא נכונה בעליל. גם אם זה כן היה נכון אלו הם דברים שניתן לשפר.

סיומו של הפרק שלי עם הטיפה

בתחילת אותו היום לא ידעתי שלא אראה אותה שוב. הלכתי לבקרה כבכל יום שני. הגענו להסכם, שאנו מתראים, פעם בשבוע ,לשעה, על שפת הים. שנינו חיכינו כל השבוע לשעה הזאת ואף על פי כן השעה ארכה בדיוק כפי שהיא, שעה. באותו היום הקדמתי קצת. רציתי להפתיע אותה וגם להתכונן לבואה, או אולי פשוט ניסיתי לשנות את הסיפור.
להפתעתי, כשהגעתי ראיתיה כבר מחכה במקום הקבוע. מיד חייכתי כי ידעתי שיש לנו עוד רבע שעה ביחד. יחד עם זאת, כבר אז החלה להדהד בי המחשבה, האם תמיד חיכתה הטיפה לבואי לפני השעה שקבענו ואם כן אז כמה זמן עשתה זאת ומדוע לא אמרה שום דבר.
כשהתיישבתי לידה הבנתי את שהיא ידעה. עוד פרק הגיע לסיומו. חמש דקות לפני סיום הפגישה , היא קמה לחבק אותי. שלא כהרגלי, בכיתי המון. לא ידעתי מה אעשה עכשיו לבדי בעולם. הטיפה הייתה שלווה. היא הביטה בי בעיניה הטובות ואמרה שיהיה לי טוב. שאני אתגבר .שאני אצליח. שאני חייב להמשיך הלאה. אמרתי איך? איך אני יכול? הייתי אבוד . חשבה לרגע הטיפה ואמרה "חרמון, אהובי, כשיהיה לך רע, ממש רע, כשתרגיש שאתה כבר לא יכול יותר, תוכל תמיד לבוא למקום מפגשנו הקבוע ולהיזכר בי. תמיד אשאר בזיכרונך. הלא אתה יודע זאת .נכון?"
כיום, כשיש לי משפחה משלי, אני עדיין חושב על הטיפה. אני מאד מתגעגע אליה ומקווה שהיא חיה חיים מאושרים. אני כבר לא חושב על הזמן שבוזבז, אלא על אותה רבע שעה נוספת שהרווחתי בחברתה. אמנם זאת הייתה רק רבע שעה, זמן קצר. זמן קצר מאד. אבל הזמן הזה. הזמן הזה.

עברו האפל של מר X

יום שישי- פגישה עם מר X. הפגישה מתקיימת בגן ליד הבית שלו. חלק מהזמן אנחנו עושים סיבוב ברחובות שליד הבית שלו. הגעתי באיחור של קצת יותר מארבע דקות מה שאומר שעוד חצי דקה הייתה מורדת לי נקודה. השיחה ארכה בערך שעתיים. סיפרתי לו מה שקרה בסוף השבוע כשהוא לא היה בדרום. סיפרתי לו על מה שאני מרגיש ליואב , על כך שמבחינתי הוא שרוף בגלל הקמצנות שלו והצורה שהוא מסתכל על דברים בצורה של פגיעות מתמדת ויחסו ומחשבותיו על אימו אך הוא לא הסכים עימי. הוא טען שיש דברים שאני לא יודע. חשבתי על כך שוב וידעתי שאתן ליואב עוד הזדמנות. אמרתי למר X. שמהבחינה הזאת הוא קצת דומה ליואב. גם הוא מרגיש פגוע לפעמים שלא בצדק. בשיחה, בזמן הליכה, מר X סיפר לי משהו שלא דיברנו עליו אף פעם- עברו לפני שהוא הגיע לתיכון שלנו לפני שנים רבות. אני לא יודע איך אף פעם לא שאלתי אותו, אני מניח שכן שאלתי אותו ואני אפילו זוכר קצת דברים. הבעיה היא שהוא לא תמיד אמר , למרות שגם בשיחה הזו הוא לא פירט יותר מדי ואמר שהוא לא זוכר הרבה דברים מעברו. בכל מקרה, גם אני עברתי שינוי וזה יותר מעניין אותי ואולי גם מר X עבר שינוי והוא מוכן יותר לשתף או שהוא תמיד היה מוכן אבל זה לא היה מספיק חשוב לו. מצד שני זה לא שמר X. יודע משהו על עברי. מר X היה בביה"ס יסודי והיו לו שני חברים א' וש'(תמיד הוא ועוד שניים).הם היו חברים מאז כיתה  א.הוא לא זוכר בדיוק למה אבל הם רבו בכיתה ה, בייחוד הוא וא'. כשהוא עלה לחטיבת ביניים לא היו לו יותר מדי חברים. לא זכור לי שהוא התרגש מהמעבר לחטיבת ביניים, מר X לוקח דברים יותר באדישות ורוגע ופחות לוקח ללב דברים כמוני. בחטיבת ביניים הוא זוכר שהעתיק הרבה בערבית. לא ברור לו למה הוא זוכר את זה אבל הוא אומר שזה לא ממש הפריע לו. הוא העביר את השנה די לבד. יש ב מר X משהו מושך, טבעי, אמיתי, לא רוצה להתבלט שגורם לכך שתמיד יהיו לו הרבה ידידים כך שאני מאמין שהוא לא סבל אבל הוא כנראה לא היה מאושר. הוריו הציעו /לחצו (ואבא שלו יודע) לעבור לתיכון בו הוא למד לפני שהגיע אלינו. הצעתי שאולי הם שמו לב למשהו שקורה לו וזה הפריע להם , טענה שהוא בתחילה לא קיבל אך אחר כך ,בעקבות המשך הסיפור ,קיבל. בחטיבת ביניים היו לו שני חברים- ע' ועוד אחד ששכחתי את שמו והיה גם את אבי. הוא היה חבר בעיקר של שני הראשונים אך במהלך הזמן הוא חזר קצת לקשר עם חבריו הישנים, שהיו שכנים שלו בעיר, לעומת הראשונים שכל אחד גר במקום אחר. נראה כי החזרה של מר X לחבריו הקודמים פגעה בחבריו בעלי האגו הנפול ובנוסף לכך מר X אינו משיב אם פוגעים בו וזה גרם לזה שזה ששכחתי את שמו להתחיל לרדת עליו, לצחוק עליו ולחקות אותו (מר X טוען ש-m מזכירה לו אותו כשהיא גם יורדת עליו. שאלתי אותו האם אמר לה את זה, והוא אמר שלא,  וזה גורם לי לחשוב כמה מקלות הוא שם לעצמו בגלגלים). באיזשהו שלב מר X כבר לא יכול היה לסבול אותו ולאט לאט הוא התרחק ממנו. כשכן היו ביחד החבר המשיך לרדת עליו. מר X טוען שהחבר אדם לא טוב. בתיכון שוב , אותה מתכונת, מר X ללא חברים, לא מרוצה אבל גם לא מראה את זה יותר מדי. יחד עם זאת הוא כן כנראה הראה מספיק כדי שהוריו ישימו לב (בשלב הזה הוא השתכנע שאולי כן צדקתי) שהוא לא מרוצה ומציעים בלחץ פיסי מתון שהוא יחזור לתיכון שלנו, זאת לאחר שיחה עם מורה למתמטיקה שהיה מכר של המשפחה. אני חושב שלמר X יש סף סבל נפשי גבוה. אולם כשכואב לו, כבר אי אפשר לתקן כי הוא שמר כל כך הרבה זמן בלב , אפילו אם לא ממש חשב והיה מודע לזה. מר X שאיפות לטווח קצר- חול. שאיפות לטווח ארוך – עבודה טובה. מר Y - ההפךJ. סתם- מר Y טווח קצר- מתקשה. טווח ארוך- מחקר. מר X  שואל האם חייב לעבור את כל השלבים הפורמליים של תואר שני וכו' בשביל לערוך מחקר. אני חושב שאולי לא חייב אבל בלעדי זה הסיכויים לפרסם מחקר שואפים לאפס. כמובן שזה תלוי איזה סוג של מחקר וכו. צריך מידע, ניסיון, קשרים. שיחה נוספת- מדברים על פספוס בחיינו. אני חושב שחבל שלא הלכתי ללמוד קודם, מצטער על התקופות שבהם לקחתי כדורים/סמים וחושש שזה פגע במוחי בצורה בלתי הפיכה. מר X ממש לא מסכים איתי ונותר לי לקוות שהוא צודק. הוא לעומת זאת, מצטער על יג' ויד'. לגבי חתונה- מר X לא יודע לפני שיעבור לגור עם m והוא לא יעבור לדירה איתה לפני שיהיה לו כסף. מבחינת חברים הוא מדבר הכי הרבה עם ר' אך אחר כך מצטער שאמר לה כל מיני דברים- הוא אומר לה דברים כי היא נמצאת שם וזמינה, אווירה לילית והם יושבים לבד על שולחן כך שיש אוירה של פורקן ושל רצון לשתף אך מצטער כי גילה שהיא מספרת חלק מהדברים ואולי יש עוד סיבה אך לא שאלתי. מרגיש שהוא "בוגד" ב-M כי הוא מדבר הרבה עם ר'. מעניינת אותי החשיבה הזאת, אני מניח שזה פשוט זה, אבל אולי הוא באמת רוצה לבגוד. הרי אם היה יודע שהוא לא נמשך בכלל לר' האם בכלל היה מרשה לעצמו לחשוב שהוא בוגד בה? הרי כשהוא מדבר איתי הוא לא מרגיש שהוא בוגד בה, ואילו אם רותם כן אז מה ההבדל חוץ מזה שאני גבר והיא בחורה אך הוא לא רוצה לשכב אם אף אחד מאתנו ,אני מניח.:) האם זה רק מה ש-M תחשוב? או שאולי גם הוא באיזשהו מקום רוצה. כמובן שדרך נוספת להסתכל על הסוגיה היא שאני חבר ותיק כך שזה לגיטימי שיספר לי דברים ואילו ר' לא. סיפרתי לו שלא אהבתי את החברים שלו אז שיצאתי איתם. טוען שגם הוא לא אוהב את שחקן הכדורגל. מרגיש טוב עם עצמו לקראת יום כיפור, הלוואי וגם אני הייתי מרגיש כך, אף על פי שבהתייחסות ליום כיפור הזה באמת כמעט ולא חטאתי. מר X דואג לקארמה שלו קצת נדמה לי, ואני די ההפך. קצת פחות בקשר עם אביו מאשר היה פעם. כמה שעות אחרי הפגישה הוא שלח לי הודעה שהוא התגעגע אליי,שהוא אוהב אותי ,ושיהיה לי לילה טוב. ההודעה מאד הפתיעה אותי- נדמה לי שהוא בחיים לא רשם משהו כזה לי. הוא לא פועל בדרך כלל מהרגש ועוד לשלוח לי את זה בשעה 12. אנשים בהחלט יכולים להשתנות, אני מניח שהדבר שהיה שונה משאר השיחות,שגרם לו לשלוח הודעה כזאת,דבר שלא עשה אף פעם מאז שאנו חברים (מאז תגלית), הוא הדיבור על עברו, על אף שכמעט ולא היה נראה בשיחה שזה השפיע עליו, זה אכן השפיע עליו מספיק כדי שישלח לי הודעה כזאת. זה מלמד אותי עד כמה יש לבה מתחת לבזלת של מר X. דיברתי איתו על כך שלפעמים איתו יש שכבה מתחת לשכבה ויש משהו לא ברור, שנדמה לי כאילו אם אגלה אותו , אבין אותו יותר טוב, שיש משהו שנסתר מעיני ואולי גם נסתר מעינו, שמשפיע עליו מאד. מדוע הוא לא זוכר הרבה דברים מעברו למשל? הוא טוען שאולי יש כזה דבר. לא נראה שהוא התרגש אך כפי שכבר הסקתי ממקודם אין זה אומר יותר מדי.

הלילה הזה

הלילה הזה. כן, הלילה הזה הוא הלילה האחרון. דע שאין חשיבות לצער. כשאני חושב על אותם הלילות שקדמו ושדמו מאד ללילה הזה אך עדיין היו שונים ממנו בפרק שסיימו, אני חש תכונה של ריקנות.
ואתה- אתה הייתה פה כשהיה צריך אותך? אתה חיית?
כשמישהו מרגיש, עושה, חי בהווה, הוא לא מנסה. הוא נותן את כל כולו בכל לילה מתוך ידיעה שיהיה לילה שיסיים גם את הפרק ששמו רשום עליו.
כדבק שמדביק בין הזיכרונות שיש לך במהלך חייך, לעיתים דבק מאד מסתורי שמודבק על ידך מבלי שתבין את מהותו עד הסוף, כך הדבק שמדביק אותך לעוד אלפי נפשות אחרות, תועות ותוהות בעולם הזה. דבק מקרי, רגעי, שלעיתים נראה כאילו משהו בעל תבונה גבוהה בהרבה משלך הדביק אותו, אך לא כך הדבר.
הדבק הזה ייעלם כפי שייעלמו אותם הזיכרונות שלך ויישאר רק זיכרון אחד , כללי וגדול שגם הוא ידעך עם השנים, כתלות בכוח מעשיך בעולם הזה. הזיכרון הזה יישאר ואולי בעתיד יובן. ואולי , בעתיד, גם הלילה הזה.