המשך הטיול לירושלים

שלשום קמתי בקושי לארוחת הבוקר במלון. כל הלילה קמתי. חלמתי או ששמעתי את אימא אומרת לאבא שכבר עשרה לעשר אך כעבור המון זמן וחלום קמתי שוב והשעה הייתה עשר ועשרה. נקודת לתזכורת- לכתוב חלומות. יכול לעזור. בכלל, לאחרונה יש לי חלומות מאד מלחיצים. חיי באופן כללי לא כל כך מסתדרים לי. אני קצת לחוץ. אני מרגיש שאני עומד להישבר. אין איזשהו משהו רע אחד ספציפי אך יש בי הרגשה כללית מאד לחוצה. הרגשה של אני לא יודע אם אני עושה דברים רעים (אלו האובססיות הקבועות) ואם/בלי קשר מי אני? לאיזה כיוון אני הולך? מה איבדתי בדרך? בכל מקרה היה כיף מסוים בלילה לישון ליד ההורים. לקום כל פעם בבהלה ולראות שאבא ישן וגם אימא. אני לא לבד. בינתיים. קמתי מאוחר לארוחת הבוקר. חרמונית, A , אבא ואימא ונצנוצים וחנן כבר היו שם. אבא כל הזמן התקשר אליי לראות איפה אני. אני פתאום חושב שזו החלטה שלו. זה לא איזו החלטה משפחתית שהוא מבצע. אם הוא לא היה עושה את זה אפשר שהיה מישהו אחר שהיה עושה זאת אך בצורה אחרת ,גוערת ואולי גם לא עושה זאת. אני מאד מעריך אותו על זה.  בארוחת הבוקר כהרגלו בבתי מלון, אבא הסביר לי מה יש, מה לא אכלתי, ואחרי שהצלחת ערומה במיטב המאכלים הוא מזכיר את מה שלא אכלתי. אני כל כך אוהב את זה. מיום ליום אני מבין אותו יותר. גם את הדאגה וגם את הפרפקציוניזם. כך היה גם בארוחת הערב יום לפני כן. אחרי הארוחה חזרתי לישון. הייתי בדיכאון גם ממה שנצנוצים אמרה והלחץ שלי בעקבות זה וגם אולי מהידיעה שתל נוסע, למרות שאני חשבתי שזה יהיה בשבוע הבא, זה קורה היום , יום שבת. בארוחת צהריים, הדודים והילדים שלהם הגיעו. צילמתי את הבן מבצע את להטוטי היו יו שלו. אחרי הצהריים עלינו אני אבא אימא וחנן למעלה ומסתבר שהמפתחות לא פתחו את הדלת. חזרנו לקבלה וביקשנו שיסדרו זאת. אחר כך ירדתי אני למטה לקפיטריה והתחלתי ללמוד ליד הדוד והילדים (שהלכו כמה דקות אחר כך) ונצנוצים חרמונית ו-A שעלו למעלה אחר כך. בערב שקלתי מה לעשות. דיברתי עם אבא ואימא בחדר (אגב זה היה לפני הלימוד בקפיטריה) הם העלו כמה הצעות. אחת שנחזור הביתה ובשבת הם יסיעו אותי לדרום. שנייה שאבא יסיע אותי לדרום ומשם יחזור לקריות. או שיסיע אותי לתחנת אוטובוס ומשך אמשיך. הבעיה שהיינו שלושה רכבים והיה צריך שלושה נהגים ואימא לא הרגישה טוב. בסופו של דבר סוכם שאחזור באוטובוס נדמה לי. אבא אמר שזה הרעיון הכי גרוע אבל זה הרעיון של אימא וזאת המעלה הגדולה שלו (בציניות כמובן). דיברתי עם תל והבנתי שהוא טס בלילה שבין שבת לראשון. בעקבות מידע חדש זה כשההורים קמו סיכמנו שאחזור הביתה כדי להיפגש עם תל. נכנסתי לחדר של נצנוצים וחנן וראיתי את חנן קורא עיתון כשהוא שוכב על המיטה ואת נצנוצים רואה לידו טלוויזיה.  את התמונה הזאת אני בטוח לא אשכח ובטח לא כשאני כותב אותה עכשיו. היה משהו מדהים בזה. בדרך כלל אני בא לבקרם ואנו יושבים במטבח. הם למרות הכל, תמיד נראים זקנים. או כאילו תמיד מותאמים בשבילי. אני כאילו לא יכולתי לדמיין את חנן  קורא לו עיתון. לא ראיתי אותו עושה זאת כבר שנים ונצנוצים לידו רואה טלוויזיה, כאילו חזרו 30 שנה אחורה. תמונה שונה מאד. חנן שוכב על המיטה עם גרביים ונצנוצים לידו. מאד אוהבת אותו. בהרבה מקרים היא לא מראה את זה, גוערת בו ומתווכחת איתו. למרות שכשהוא חולה היא נכנסת ללחץ מטורף ובצדק אבל פתאום ראיתי את זה גם בתמונה קטנה מחיי היום יום שלהם. יכולתי לראות אותם כאנשים רגילים ולא כסבא וסבתא שלי. דיברתי עם נצנוצים והיא אמרה לי שהיא כועסת על תכנון הזמנים והארוחה המאוחרת שאכלנו אתמול (הלכנו לישון לאחריה בסביבות 2 בלילה) . שמחתי שהיא שיתפה אותי בזה, כי הייתי איש סוד וגם כי הבנתי משהו- המשפחה לא מושלמת ולא רק אני דפוק, גם כשזה לא נראה יש מתחים בין בני המשפחה. חולשה של אנשים מחזקת אותי. גורמת לי לרצות לעזור. התכוננו לנסיעה. הורדתי את הדברים של נצנוצים וחנן ללובי. שם פגשנו את אימא. אבא הלך להביא את האוטו וגם אני. נפגשנו מחוץ לשער המלון. כולם (נצנוצים חנן אבא ואימא כי חרמונית A ומורן כבר נסעו) נסעו במכונית הניסן של ההורים. נסעתי אחרי אבא ברנו ושמעתי מוסיקה של הג'יפסי קינגס. בשער הגיא התחלפנו ואבא עבר לנהוג ברנו (אימא רצתה שהוא ינהג עד היציאה מירושלים) ואימא הסיעה את נוצי והרי. אני ואבא דיברנו על המבחן בהיסטוריה שיש לי ביום ראשון (מחר). עוזר לי לדבר עם מישהו על החומר ולא ללמוד לבד כמובן. ב-22:30 נפגשתי עם תל והתקשרנו למר X וגם הוא בא. ישבנו ודבירנו בגן שליד מר X.