לאחר שבסוף השבוע שעבר עומרי לא הלך למסיבת פורים בבאר שבע הוא החליט שהשבוע אין מצב שהוא נכנס לאותו דיכאון , כמעט קליני הוא מציין בפניי חרישית שהיה שרוי בו במהלך כל סוף השבוע. והוא הולך לדפוק הופעה במסיבת הפורים באוניברסיטה. בגלל מוצאו הסקוטי הוא החליט ללכת בכיוון של חצאית מסורתית. הוא פנה לכל ידידותיו , בנות משפחתו, מכרות וכמובן עובדות בבזק בינלאומי אך לאף אחת מהן לא הייתה חצאית סקוטית. לאחר שחיפש בכל חור והפך כל אבן בכל פינה בב"ש ולא מצא הוא התייאש. לא יצא ממך כלום הוא אמר לעצמו. לעולם לא תצליח. לפתע, ברגע קסום אחד, בשעות אחר הצהריים המאוחרות , כשדמדומי הערב הופיעו הוא קיבל השראה. "ידעתי שהשנה אני לא מוותר" סיפר לי כמעט בלחש, כמנסה לתאר לי זיכרון קסום ושקט. חיש מהר הוא השיג גרביים אדומות שהעלה עד לשיפולי ברכיו, כובע ירקרק ועוד שלל אביזרים. "אין ספק" אמרו חבריו אתה הוא שדון תעלול. יש שאמרו שהוא שהתחפושת הראתה צדדים יותר נשיים בהופעתו ואולי הפכהו להומו אך לעומרי לא היה איכפת. הוא עמד במשימה ועמד בה בגאווה, בניגוד לציפיות, בייחוד שלו הוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא לא להשאיר הודעות בין השעות 14:00 ל-16:00