חלום על פיגוע

היום בלילה חלמתי על אימא וכרמל. חלמתי ששתיהן נמצאות באזור שהיו בו יריות. הייתי בטלפון עם אימא כשברקע נשמעו יריות והתנתקה השיחה. מיהרתי לטלוויזיה. נאמר בחדשות ,נדמה לי שהן שודרו דרך  מכשיר אלקטרוני כלשהו עם צג, שאותו עידית החזיקה, שזה פיגוע. לא הצלחנו ליצור קשר לא עם אימא ולא עם כרמל. הרגשתי שאכזבתי את אימא כי לא הייתי שם כדי לעזור לה. אני זוכר שהייתי יותר מוטרד או אפילו רק מוטרד ממה קרה לכרמל ורק עליה חשבתי. גם כבר בחלום, נדמה לי, הייתי מוטרד מזה שחשבתי רק על כרמל ולא על אימא. אולי מטאפורה גם למה שהיה בחיים. אני זוכר שהתחלתי לספר לאבא כמה הייתי קרוב למשהו עם הילה ואיך לא הצלחת להסתדר, השינויים לא היו לי טובים, הייתי מבולבל וכו ועכשיו אין לי סיכוי יותר, ואבא הקשיב. אחר כך חשבתי "פאק, הוא איבד את אישתו!! על מה אני מדבר?" אבא שמר על קור רוח ואמר שאם עוד כמה שעות הם לא יענו נצטרך לנסוע לשם. הוא המשיך לדבר בצורה לוגית אך לא קרה. היה נראה בו עצב, אך הוא פשוט לא חשב על עצמו. אני חושב שהוא היה מצליח להמשיך בחייו גם בלי אימא(ניתוח שלי עכשיו). אני חושב עכשיו ואולי גם בחלום משהו בקשר לכרמל- כמה שהיא מסכנה, חלשה. נקלעה לפיגוע שלא קשור אליה, מעין מלאך שמסתובב בארץ זרה לו, לא קשורה למקום, טובה מהאנשים שמסתובבים בארץ הזאת. מישהי שלא תעבור במבחן האבולוציה. שלא תזכה להעביר את הגנים שלה הלאה.

סופה"ש מלא בפרטים קטנים

כעת אני רושם על מה שקרה לפני יומיים ואף שלושה. לצערי הפרטים היבשים בסיטואציות מסוימות הם אלה שמחזיקים מעמד בזיכרוני ופחות הרגש המדויק שחוויתי או המחשבה המדויקת שחשבתי בהן.
חזרתי הביתה בשישי. נסעתי ברכבת מאוחרת .אכלתי יחד עם אבא ואימא ארוחת צהריים. אחרי הארוחה אימא דיברה על כך שבספר סוסים על כביש גהה, האישה מגלה במהלך הטיול משותף שבעלה ובנה אשר פעם לא הסתדרו, כעת מאד מסתדרים, והם בסוג של ברית כנגדה.
כך אימא מרגישה עכשיו, זה ברור לי והיא גם פחות או יותר אמרה זאת. ייתכן כדי לרמוז לי להשתנות וייתכן שמבלי סיבה נסתרת. אמרתי לה שזה לא נכון. האמת היא שאני בסופו של דבר יותר קשור לאימא. תמיד אהבתי אותה יותר. אני פשוט יכול להראות פחות עוינות וציניות כלפי אבא שאותו אני תופס אותו כדומיננטי יותר.אני עדיין פוחד ממנו. למרות ההקדמה השלילית הזאת כלפי אבא אני מבין אותו היום הרבה יותר מבעבר. אני מרגיש יותר ויותר דומה לו. אני מבין את הכעס שלו שנובע מבדידות אולי, את העצבות שלא מבוטאת. מצד שני אולי אנחנו לא דומים עד כדי כך כפי שאני אולי רוצה לחשוב. הוא הרי לא אדם שנוטר טינה כמוני. מצד שלישי ,לעיתים הוא מגלה כל כך חוסר רגישות ואני לא אשכח את העובדה שחרמונית אמרה לי שהוא אוטיסט רגשית. אני מנסה לפענח אותו, בתקווה שלא אגיע למסקנה שהוא באמת כזה. עליי לדאוג לו יותר. הוא לא עושה מספיק כושר למרות שהוא בקבוצת סיכון. אחרי הצהריים הלכתי לחוף שאני נוהג ללכת אליו. דרך החוף עברתי לחוף שצמוד אליו דרך מעבר בגדר. שם כתבתי ביומן כשאני ישוב על אבן גדולה משקיף על הים. שוב, הקטע הזה של הנוף שגורם למשקיפים עליו עוררות רגשית. האם זה משהו טבעי או נלמד?
בערב נפגשתי מר X. בניגוד לרוב הפעמים בפגישותינו לא עשינו הליכה לשכונה המבודדת כי היה לו פצע ברגל.
הפגישה הייתה בינונית ,לא לכאן ולא לכאן ,ואני מניח שאם הייתי שואל אותו הוא בטח לא היה שם לב להבדל מפגישות טובות יותר למשל. המשפט האחרון מתקשר אצלי לתהיות שיש לי תמיד כלפיו בניסיון לפענחו. אנו חברים כל כך טובים במשך שנים רבות אך הוא שונה ממני במידה כזאת שבעיני פעמים רבות הוא כמו חידה. אינני מבין האם הוא שומר דברים בבטן, או שהוא שטחי ואף אוטיסט רגשית כמו אבא (כביכול) רק בצורה אחרת. מזווית אחרת של אותה הבעיה, אמרתי לו והוא הסכים איתי (מה שהעלה לי את הביטחון שלי בדבר וגרם לי לזכור אותו מבין הביקורת הרבה שאני מטיח בו), שהוא לא אומר דברים. רק לאחר תקופה ארוכה הוא פתאום מתעורר וכועס. הוא לא ממש מדחיק ,מאחר ולא ברור עד כמה זה מפריע לו אם בכלל במהלך התקופה שבה הוא אינו פוצה פה. אני יודע שמהכתיבה הביקורתית שלי עליו לא ברור עד כמה אני אוהב אותו. אני לא כותב עליו מספיק דברים טובים אולי כי אם אכתוב, אהיה חייב לנמק כל אחד מהם ולא על אחד מהם אני זוכר בדיוק את הסיבה שבגללה הגעתי אליו,אני פשוט יודע שהוא קיים, ואולי כי יש בו יותר מדי דברים טובים כך שאני לא רוצה לפספס אף אחד.
בשיחה ביננו התקיים ויכוח רציני על חשיבות הבנת חבר לבין הצורך לבקרו כדי לאפשר לו להשתנות. ברור מי היה נציגה של כל גישה. הוא אמר שאחרי המפגשים האחרונים אצל תל, שקצת השתבשו, הוא התחרט שבכלל בא. אמרתי לו שהוא מוציא את עצמו מהסיטואציה ולא מנסה לשנותה.
אולי יש רבים כמוהו שדברים לא מאד מפריעים להם והם לא מנסים להרעיש ולשנות עולמות כמוני והם לא מרגישים את הצורך הזה לכעוס או להיות עצובים ממש .
שווה לבקש ממר X לכתוב על עצמו או על הקשר עם חברתו M. אני לא תמיד מבין את הקשר שלהם. נראה שזה קשר שיש בו אהבה אבל גם המון נוחיות ו"צדק" ו"מה נכון"- מבחינתו לפחות.

כעס והשפעותיו, אפילו על הכתיבה

אני עצבני. שום דבר לא הולך. רק מחשבות על כעס שמרגיזות אותי עוד יותר. הכעס הוא נבואה שמגשימה עצמה. אני בטוח שדפקתי את היום שלי ובאמת אני עושה כך. אני לא נותן לעצמי מנוחה. כרגיל אומר שדווקא בפעמים כאלו אפשר ללמוד ולצמוח. אתמו הייתי אצל אדם אחרי שהצעתי לו לבוא לראותי איתי את משחק הכדורסל. באיזהו מקום ידעתי שזה מה שיקרה אבל עדיין התאכזבתי מכך- הוא כבר הזמין חברים לצפות איתו בביתו החדש ואפילו לא טרח להזמין אותי.. תכל'ס הוא לא חייב לי כלום. על אף שהצעתי לו עזרה בהעברת הדירה בצורה ברורה הוא לא רצה אבל אפילו להזמין אותי הוא לא טרח.אחרי המשחק הוא אמר שיתקשר אליי היום אבל הוא כמובן לא התקשר. מצד אחד הוא גם עזר לי בעבר כשכרמל נפרדה ממני ואפילו ישנתי אצלו איזה יומיים. אין לי מה להתלונן אך בכל את גם אני עזרתי לו והקרבתי מעצמי כדי שיקבל את ה-30 אלף שקל מהמילגה. אולי הבעיה שאני מרגיש שאני מקריב. שאני מפסיד. אם אני נותן משהו באמת מלב שלם- אני לא אגיש שאני מקריב. חשבתי בזמנו שאני עושה זאת בלב שלם ובלי רצון לקבל משהו בתמורה. אמנם לא רציתי לקבל כסף בתמורה אך כן רציתי לקבל הכרת תודה ואכן קיבלתי אך כנראה שקיוותי ליותר זמן. אולי גם לא יכולתי להגיד לא. אני יודע שרציתי שיהיה חבר שאתחיל איתו את הקשר בצורה נקייה וטהורה. אני באמת מרגיש שהפסדתי- הייתי עייף ולקחתי ריטלין באותו יום ואני חושש שאולי נפגע קצת התפקוד המוחי שלי. בנוסף הוא רק עכשיו עבר עם מורן כאמור דירה אז הוא נמצא בלחץ והראש שלו מוטרד מאלף ואחד דברים אחרים אז אין לי מה לצפות ממנו. בסופו של דבר אנחנו גם לא כל כך חברים טובים ובעצם אני כנראה לא מעניין אותו כל כך. שחר הוא אדם שלא שוכח. הוא זוכר ונוטר טינה. הוא לא יראה את זה וישמור בבטן אך הוא זוכר דברים.היום נסעתי באוטובוס וראיתי צעירים שלא מפנים את המקום שלהם לאנשים מבוגרים . זה מקומם אותי. הנקודה שאני צריך יזום יותר. הייתי בלי ה-MP אז הרגשתי חסר ביטחון ושקט. זאת הבעיה- אני מתמכר לדברים בקלות. הזמן אוזל. אני צריך לשאוף למעלה. רק למעלה. לא להסתכל לצדדים ולהפסיק להתבלבל.

כתיבה אחרת

אני לא בטוח לגבי הכתיבה שלי. אני כותב פעמים רבות את אותם הדברים רק בשינוי קטן. אותן דאגות. אותה נקודת מבט. מבחינת רמת המאקרו-אני כותב בעצם המון על עצמי.אני מאוהב במחשבותיי.
הייתי רוצה לשנות סגנון כתיבה. להיכנס לנעליים של דמות אחרת ולכתוב עליה. כך , גם לנסות להבין אותה וגם לקבל ניסיון בכתיבה אחרת.
אתמול הייתה תאונת רכבת ולכן לא חזרתי באמצעותה הביתה, אלא רק היום ובאוטובוס.
כמעט אף אחד לא התקשר אליי כדי לראות שאני בריא ושלם, זאת למרות שצריך להדגיש שאיש מנוסעי הרכבת לא נהרג.
מה הבעיה? ראשית היו שכן התקשרו אז אולי את זה אני צריך להזכיר לעצמי ולחשוב למה. למה אני לא התקשרתי לאחרים? הנקודה השנייה,שקשורה קצת לנקודה הראשונה מבחינת צורת חשיבה, היא שגם לחברים הטובים שלי יש נקודות חולשה רבות ואף על פי כן הם חברים טובים מאד בתחומים אחרים.
אימא סיפרה לי היום שהבת של השכנים התחתנה( כמעט אמרתי מתה- מעניין מה פרויד היה אומר על זה..). הבחורה צעירה ממני, לא נראית טוב ויש לה הורים די דפוקים. מי כמוני לא טוען שהמטרה בחיים היא להתחתן אבל זה כן מראה הרבה.
לי זה מראה שאני באיזשהו מקום מפספס. לא נמצא בכיוון הנכון ולא מכוון לכיוון הנכון.
אני לא מתחיל עם בחורות ברמה גבוהה ולרוב לא מסתובב עם אנשים שאני מעריך, או שאולי הבעיה היא שאני לא מעריך אותם.
אני לא מצליח לבטא את מה שאני יודע. במחשבות.בכתיבה.בחיים.
 אם אני הייתי צריך לבחור בין שני כתבים שלי, כאשר את הראשון אני מעדיף יותר ואילו השני מוערך יותר על ידי אחרים, הייתי בוחר בשני.
אולי יבוא היום שבו ממש אכתוב על אחרים. לא רק על מה שהם עשו בפגישותיהם עמי או אמרו או תיאורים שלהם בהקשר אליי אלא ממש ארגיש אותם.
קודם לכן אני צריך לחשוב אותם.

שביט

אתמול נפגשתי עם שביט. במקור היינו צריכים להיפגש יום קודם לכן, אחרי המבחן במבוא אך שכחתי להודיע לו מתי ואיפה כפי שסיכמנו בבוקר אותו יום. אני ממשיך לשכוח אנשים שהם בסדר איתי. שרוצים להיפגש איתי. את אלה שאני רודף אחריהם אני אף פעם לא שוכח. אולי זה כי לא מספיק מזכיר לי מצב מסוכן אז נטיית התגובה שלי היא לא לשנות אותו. זה מאד מפריע לי. באיזשהו מקום אני שמח שלא נפגשנו אז כי זה היה הרי יום לפני השיחה עם כרמל והייתי כנראה מרוכז בזה ורוצה לקבל חוות דעת משביט. ככה השיחה הייתה יותר קשורה אליו ואהבתי את זה. נפגשנו ליד האוניברסיטה והלכנו למרכז המורים לאכול במסעדה שם. היה כל כך חם שהמשכנו לשער 90 ואכלנו שם. שביט נוסע לפולין כדי ללמוד רפואה. הוא התחיל בשנתון שלי ב-2008 ללמוד פסיכולוגיה. השנה הוא למד ביולוגיה ועכשיו החליט את ההחלטה האמורה. הוא עזב את חברה שלו בשנה האחרונה. מבחינתו ההתנהלות באוניברסיטאות בארץ היא לא לרוחו, הרדיפה אחרי ציונים, העובדה שאין קשר אישי בין המרצה לתלמיד. בניגוד אליי שמאבד את עצמי לטובת הסיטואציה שביט משנה אותה. אמרתי לו על זה. הגענו למסקנה שזה קשור לביטחון עצמי והוא דיבר על עצמו כשאמר שהוא בנאדם טוב ולכן הוא לא מתבייש במי שהוא , או מנסה להסתיר כלום, הקלפים שלו פתוחים על השולחן ובגלל זה הוא הולך עם הרגשתו. דיברנו קצת על העבר וגם גיליתי עליו כמה דברים- שהוא עבד במשטרה (אחרי מפגש עם מישהו שבדואי נכנס לו מאחור באוטו ולפני שהוא התחיל לרדוף אחריו עצרנו אותו ואמרנו לו שיש לנו את הפרטים של הנהג הבדואי והתחלנו לדבר איתו, בחור נחמד מאד, מה שהזכיר לי ששביט פשוט אוהב את השיחות האלו עם אנשים, לא זוכר איפה ומתי אבל הוא תמיד אוהב להיכנס לשיחות עם אנשים גם אם הוא לא מכיר והיה איזה קטע שהאדם התחיל לדבר בטלפון , אני הייתי אומר בי והולך- "מה הוא מייבש אותי?" או "מה אני אהיה מוזר ואשאר?"אך שביט נשאר וגם אני ואז המשכנו בשיחה), והפסיק כי הבין שמפה הוא יכול רק להצליח. להרוויח הרבה כסף ,כבוד, היה לו תפקיד פיקודי מאזור הדרום עד לירושלים ולכן חשש שירצה להישאר במצב הזה ולא ללמוד. דיברנו קצת על חברה שלו הראשונה שאיתה הוא חי 3 שנים ונפרדה ממנו מבלי לומר מילה כמעט, ככה ביום בהיר אחד. אני זוכר כבר אז שהוא ידע שהוא היה בסדר ולכן לא התמוטט ולא ניסה להבין למה? אולי עשה משהו שגרם לה לעזוב. אני זוכר שהוא אמר לי שהייתה פעם שהיא אמרה לו שהיא התנשקה עם מישהו והוא אמר לה שפעם אחת זה בסדר אבל בפעם הבאה הוא יעזוב אותה. או שהוא אירח איזה חבר שלו 3 פעמים בשבוע בבית כי לא היה איפה לגור ומבחינתו זה מובן מאליו. אתמול הוא אמר שאחותו אמרה לו שהוא יותר מדי פתוח עם אנשים ויש אנשים שינצלו את זה בפולין ואני אמרתי לו שזה אולי תכונה בעייתית(לא במילים האלו) אבל אני מעריך אותו בגללה. עוד דבר שדיברנו עליו שהוא מונע מאד מעיקרון של צדק. יש את הדבר הנכון לעשות כי זה הצדק. הוא אמר שאני כל כך צודק( אם כבר מדברים על צדק) ויפה ששמתי לב לזה. אני נשאר באיזשהו טעם של פיספוס. פתאום שוב אני נזכר שהיו בעצם  הרבה פגישות ביני לבין שביט במהלך השנתיים האחרונות אך אני עדיין מסוגל לשכוח מבן אדם ככה בקלות. להגנתי יאמר שגם הוא לא יזם וגם הייתה פעם שנפגעתי ממנו באיינשטיין- אולי אני צריך להגיד לו על זה. אני שוכח מאנשים כי הם לא שירתו את המטרה שלי. כשאני לא צריך אותם אני שוכח מהם. היה לי מאד כיף איתו אתמול. קודם כל אני מרגיש בנוח לדבר איתו. שביט הוא אחד שנותן לי להתחיל איפה ולאן ללכת, גם בשנה הראשונה אני זוכר את זה אצלו, מעניין אולי עם אנשים אחרים אני בכלל לא יכול להסתדר , אולי תמיד זה כך- יש טיפוס יותר דומיננטי ופחות.יש בו משהו טוב, רגוע, אמיתי. כאילו משהו בודק. מסתכל. הוא לא יזום הוא מסתכל,בוחן. יש לו המון חוכמה והוא מאד דומה לי מהבחינה שהוא אוהב להיכנס לפילוסופיה. הוא אמר שגם הוא מתגעגע לתקופה של הצבא- לחופש ואמר שמי לא בעצם. אמר משפטthe past is history, the future is mystery, ant today is a gift that’s why it's called present" הוא אמר שהוא ראה את זה בסרט מצויר וצחקנו על זה שדווקא במקומות הכי בנאליים מוצאים את משפטי הזהב. הוא מודאג מהמצב בארץ. הקיצוניים הערבים והדתיים- ואני התחלתי אתמול לחשוב שאולי יש בזה משהו, אולי באמת המצב של המדינה באמת בסכנה הרבה יותר מאשר חשבתי. בדרך למסעדה פגשנו חבר שלו (ואני פגשתי את גרגמל שאולי זאת הזדמנות..) שישבנו איתו בפאב פעם אחת- והוא היה נראה לי מעין אחד שיודע הכל. אז הייתי עוד בתקופה שסיפרתי רק למי שרצה לשמוע וגם לא או שהיה נדמה לי שיש בו איזה זיק של רצון לשמוע על הילה והוא קלט הכל. אולי יש הרבה מהמשותף אצל אנשים כך שזה לא חוכמה ואולי אנו טיפוסים דומים כך שאנשים מזהים את הדברים הבסיסיים אך אני זוכר במעורפל משהו שהוא פשוט קלט הכל. בקשר אליו – הוא גם היה עם מישהי כשהמצב ההתחלתי היה גרוע- זה התחיל מבגידה שלה בחבר שלה איתו. בכל מקרה כשדיברנו הבנתי גם שיש משהו שונה ביני לבין שביט – הוא אמר לי שהוא וחברה שלו החליטו להיפרד אחרי שהוא טס לחול וגם כי הם רבו והוא מתכוון להישאר ידיד שלה כי הם הבינו שקשר רומנטי לא יצא מזה אבל יותר אין מה להפסיד ואני פשוט לא הבנתי איך ? איך אפשר להישאר ידידים?ופה אנו שונים- מבחינה רגשית שביט פחות נותן לרגש לשלוט בו. דיברנו על כך שאנחנו רוצים לעשות משהו משמעותי בחיים שלנו-  מה ההבדל הוא אמר בים חזיר לסוכן מכירות בהקשר הזה. הוא אמר שהוא מרגיש שהוא מתשנה שהוא לא אותו שי מלפני כמה שנים. חושב אחרת ומתנהג אחרת ואני חשוב שהוא צודק גם בקשר אליו וגם כבר בקשר אליי. ייעצתי לשביט לקחת את הזמן ותת פרק זמן שבו הוא מחליט שהוא לא חוזר, לייצר יום עם הרבה דברים קבועים ואמרתי לו שיש את איגי ואנה בפולין אם הוא צריך משהו. אני בהחלט מרגיש פספוס עם שביא אך זה לא הסוף. בכל מקרה אני מתכוון להתקשר אליו לפני שהוא טס ואני מתכוון לשמור אתו על קשר.