אני עצבני. שום דבר לא הולך. רק מחשבות על כעס שמרגיזות אותי עוד יותר. הכעס הוא נבואה שמגשימה עצמה. אני בטוח שדפקתי את היום שלי ובאמת אני עושה כך. אני לא נותן לעצמי מנוחה. כרגיל אומר שדווקא בפעמים כאלו אפשר ללמוד ולצמוח. אתמו הייתי אצל אדם אחרי שהצעתי לו לבוא לראותי איתי את משחק הכדורסל. באיזהו מקום ידעתי שזה מה שיקרה אבל עדיין התאכזבתי מכך- הוא כבר הזמין חברים לצפות איתו בביתו החדש ואפילו לא טרח להזמין אותי.. תכל'ס הוא לא חייב לי כלום. על אף שהצעתי לו עזרה בהעברת הדירה בצורה ברורה הוא לא רצה אבל אפילו להזמין אותי הוא לא טרח.אחרי המשחק הוא אמר שיתקשר אליי היום אבל הוא כמובן לא התקשר. מצד אחד הוא גם עזר לי בעבר כשכרמל נפרדה ממני ואפילו ישנתי אצלו איזה יומיים. אין לי מה להתלונן אך בכל את גם אני עזרתי לו והקרבתי מעצמי כדי שיקבל את ה-30 אלף שקל מהמילגה. אולי הבעיה שאני מרגיש שאני מקריב. שאני מפסיד. אם אני נותן משהו באמת מלב שלם- אני לא אגיש שאני מקריב. חשבתי בזמנו שאני עושה זאת בלב שלם ובלי רצון לקבל משהו בתמורה. אמנם לא רציתי לקבל כסף בתמורה אך כן רציתי לקבל הכרת תודה ואכן קיבלתי אך כנראה שקיוותי ליותר זמן. אולי גם לא יכולתי להגיד לא. אני יודע שרציתי שיהיה חבר שאתחיל איתו את הקשר בצורה נקייה וטהורה. אני באמת מרגיש שהפסדתי- הייתי עייף ולקחתי ריטלין באותו יום ואני חושש שאולי נפגע קצת התפקוד המוחי שלי. בנוסף הוא רק עכשיו עבר עם מורן כאמור דירה אז הוא נמצא בלחץ והראש שלו מוטרד מאלף ואחד דברים אחרים אז אין לי מה לצפות ממנו. בסופו של דבר אנחנו גם לא כל כך חברים טובים ובעצם אני כנראה לא מעניין אותו כל כך. שחר הוא אדם שלא שוכח. הוא זוכר ונוטר טינה. הוא לא יראה את זה וישמור בבטן אך הוא זוכר דברים.היום נסעתי באוטובוס וראיתי צעירים שלא מפנים את המקום שלהם לאנשים מבוגרים . זה מקומם אותי. הנקודה שאני צריך יזום יותר. הייתי בלי ה-MP אז הרגשתי חסר ביטחון ושקט. זאת הבעיה- אני מתמכר לדברים בקלות. הזמן אוזל. אני צריך לשאוף למעלה. רק למעלה. לא להסתכל לצדדים ולהפסיק להתבלבל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא לא להשאיר הודעות בין השעות 14:00 ל-16:00