סופה"ש מלא בפרטים קטנים

כעת אני רושם על מה שקרה לפני יומיים ואף שלושה. לצערי הפרטים היבשים בסיטואציות מסוימות הם אלה שמחזיקים מעמד בזיכרוני ופחות הרגש המדויק שחוויתי או המחשבה המדויקת שחשבתי בהן.
חזרתי הביתה בשישי. נסעתי ברכבת מאוחרת .אכלתי יחד עם אבא ואימא ארוחת צהריים. אחרי הארוחה אימא דיברה על כך שבספר סוסים על כביש גהה, האישה מגלה במהלך הטיול משותף שבעלה ובנה אשר פעם לא הסתדרו, כעת מאד מסתדרים, והם בסוג של ברית כנגדה.
כך אימא מרגישה עכשיו, זה ברור לי והיא גם פחות או יותר אמרה זאת. ייתכן כדי לרמוז לי להשתנות וייתכן שמבלי סיבה נסתרת. אמרתי לה שזה לא נכון. האמת היא שאני בסופו של דבר יותר קשור לאימא. תמיד אהבתי אותה יותר. אני פשוט יכול להראות פחות עוינות וציניות כלפי אבא שאותו אני תופס אותו כדומיננטי יותר.אני עדיין פוחד ממנו. למרות ההקדמה השלילית הזאת כלפי אבא אני מבין אותו היום הרבה יותר מבעבר. אני מרגיש יותר ויותר דומה לו. אני מבין את הכעס שלו שנובע מבדידות אולי, את העצבות שלא מבוטאת. מצד שני אולי אנחנו לא דומים עד כדי כך כפי שאני אולי רוצה לחשוב. הוא הרי לא אדם שנוטר טינה כמוני. מצד שלישי ,לעיתים הוא מגלה כל כך חוסר רגישות ואני לא אשכח את העובדה שחרמונית אמרה לי שהוא אוטיסט רגשית. אני מנסה לפענח אותו, בתקווה שלא אגיע למסקנה שהוא באמת כזה. עליי לדאוג לו יותר. הוא לא עושה מספיק כושר למרות שהוא בקבוצת סיכון. אחרי הצהריים הלכתי לחוף שאני נוהג ללכת אליו. דרך החוף עברתי לחוף שצמוד אליו דרך מעבר בגדר. שם כתבתי ביומן כשאני ישוב על אבן גדולה משקיף על הים. שוב, הקטע הזה של הנוף שגורם למשקיפים עליו עוררות רגשית. האם זה משהו טבעי או נלמד?
בערב נפגשתי מר X. בניגוד לרוב הפעמים בפגישותינו לא עשינו הליכה לשכונה המבודדת כי היה לו פצע ברגל.
הפגישה הייתה בינונית ,לא לכאן ולא לכאן ,ואני מניח שאם הייתי שואל אותו הוא בטח לא היה שם לב להבדל מפגישות טובות יותר למשל. המשפט האחרון מתקשר אצלי לתהיות שיש לי תמיד כלפיו בניסיון לפענחו. אנו חברים כל כך טובים במשך שנים רבות אך הוא שונה ממני במידה כזאת שבעיני פעמים רבות הוא כמו חידה. אינני מבין האם הוא שומר דברים בבטן, או שהוא שטחי ואף אוטיסט רגשית כמו אבא (כביכול) רק בצורה אחרת. מזווית אחרת של אותה הבעיה, אמרתי לו והוא הסכים איתי (מה שהעלה לי את הביטחון שלי בדבר וגרם לי לזכור אותו מבין הביקורת הרבה שאני מטיח בו), שהוא לא אומר דברים. רק לאחר תקופה ארוכה הוא פתאום מתעורר וכועס. הוא לא ממש מדחיק ,מאחר ולא ברור עד כמה זה מפריע לו אם בכלל במהלך התקופה שבה הוא אינו פוצה פה. אני יודע שמהכתיבה הביקורתית שלי עליו לא ברור עד כמה אני אוהב אותו. אני לא כותב עליו מספיק דברים טובים אולי כי אם אכתוב, אהיה חייב לנמק כל אחד מהם ולא על אחד מהם אני זוכר בדיוק את הסיבה שבגללה הגעתי אליו,אני פשוט יודע שהוא קיים, ואולי כי יש בו יותר מדי דברים טובים כך שאני לא רוצה לפספס אף אחד.
בשיחה ביננו התקיים ויכוח רציני על חשיבות הבנת חבר לבין הצורך לבקרו כדי לאפשר לו להשתנות. ברור מי היה נציגה של כל גישה. הוא אמר שאחרי המפגשים האחרונים אצל תל, שקצת השתבשו, הוא התחרט שבכלל בא. אמרתי לו שהוא מוציא את עצמו מהסיטואציה ולא מנסה לשנותה.
אולי יש רבים כמוהו שדברים לא מאד מפריעים להם והם לא מנסים להרעיש ולשנות עולמות כמוני והם לא מרגישים את הצורך הזה לכעוס או להיות עצובים ממש .
שווה לבקש ממר X לכתוב על עצמו או על הקשר עם חברתו M. אני לא תמיד מבין את הקשר שלהם. נראה שזה קשר שיש בו אהבה אבל גם המון נוחיות ו"צדק" ו"מה נכון"- מבחינתו לפחות.