היום בלילה חלמתי על אימא וכרמל. חלמתי ששתיהן נמצאות באזור שהיו בו יריות. הייתי בטלפון עם אימא כשברקע נשמעו יריות והתנתקה השיחה. מיהרתי לטלוויזיה. נאמר בחדשות ,נדמה לי שהן שודרו דרך מכשיר אלקטרוני כלשהו עם צג, שאותו עידית החזיקה, שזה פיגוע. לא הצלחנו ליצור קשר לא עם אימא ולא עם כרמל. הרגשתי שאכזבתי את אימא כי לא הייתי שם כדי לעזור לה. אני זוכר שהייתי יותר מוטרד או אפילו רק מוטרד ממה קרה לכרמל ורק עליה חשבתי. גם כבר בחלום, נדמה לי, הייתי מוטרד מזה שחשבתי רק על כרמל ולא על אימא. אולי מטאפורה גם למה שהיה בחיים. אני זוכר שהתחלתי לספר לאבא כמה הייתי קרוב למשהו עם הילה ואיך לא הצלחת להסתדר, השינויים לא היו לי טובים, הייתי מבולבל וכו ועכשיו אין לי סיכוי יותר, ואבא הקשיב. אחר כך חשבתי "פאק, הוא איבד את אישתו!! על מה אני מדבר?" אבא שמר על קור רוח ואמר שאם עוד כמה שעות הם לא יענו נצטרך לנסוע לשם. הוא המשיך לדבר בצורה לוגית אך לא קרה. היה נראה בו עצב, אך הוא פשוט לא חשב על עצמו. אני חושב שהוא היה מצליח להמשיך בחייו גם בלי אימא(ניתוח שלי עכשיו). אני חושב עכשיו ואולי גם בחלום משהו בקשר לכרמל- כמה שהיא מסכנה, חלשה. נקלעה לפיגוע שלא קשור אליה, מעין מלאך שמסתובב בארץ זרה לו, לא קשורה למקום, טובה מהאנשים שמסתובבים בארץ הזאת. מישהי שלא תעבור במבחן האבולוציה. שלא תזכה להעביר את הגנים שלה הלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא לא להשאיר הודעות בין השעות 14:00 ל-16:00