פברואר 2010- אני לא אשתנה. מאוחר מדי. הנוירונים שלי כבר לא יכולים לעבור את השינוי שהתוצאה החיצונית שלו היא שינוי בהתנהגות. אני גמור,מחוק. הבעיה היא שאני לא מבין אתה זה. אני מפחד מזה ומתכחש לזה. זאת אחת הסיבות שאני כותב ביומן, להראות את הצד האחר שבי. צד חושב ומיוסר. גם אם יש בי צד כזה, זה לא משנה את האמת הבסיסית שלי , שהיא שקר. אם הייתי מבין שאין סיכוי ושהכל כיסוי, אם הייתי מבין מבין שאני משקר בייחוד לעצמי, ושאין כלום מתחת, אם באמת ובתמים הייתי מבין את זה, הייתי מפסיק לכתוב. אבל אני חי בעולם דמיוני. תמיד חייתי. אני לא אשתנה לא רק כי קשה להשתנות, אלא בייחוד כי אני לא רוצה. בתוך תוכי, אני חושב על עצמי ורק על עצמי. אני בתחרות עם עצמי, ואני מפחד מהצל של עצמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא לא להשאיר הודעות בין השעות 14:00 ל-16:00