פברואר 2010- גדלתי ביער לשני הורים מקסימים. אימא ואבא אהבו אותי מאד ואני אהבתי אותם מאד. אך עדיין, גדלתי ביער.
לפני כמה שנים, באחד משיטוטיי הנהנתנים ביער,אולי בניסיון לצאת ממנו, פגשתי במישהי. נסיכה מהאגדות. להפתעתי הסתבר שאני לא היחיד שגר ביער.
היא אהבה אותי כמו שלא אהבה איש מעולם. אם הייתה צריכה, היא הייתה נותנת את חייה למעני. הנסיכה רצתה להוציא אותי מהיער שלי ואילו אני רציתי להוציא אותה מהיער שלה. על ידי כך גם רצינו להינצל בעצמנו מהיער הפרטי שלנו, אבל אולי זה רק אני.
מצאנו לנו חלקה שהייתה משותפת לשני היערות ושיחקנו בה כאילו אין מחר. בחלקה המשותפת פרחה אהבתנו. באמצעות הנסיכה השתקתי את היער שבי, שידעתי שבסופו של יום, אפל בהרבה משלה.
בלילה קיצי אחד היא ברחה כל עוד נפשה בה. היא לא לעולם לא תשכח את היער שלי, ואני לא אשכח את מבטה כשהיא מתבוננת בו בפעם הראשונה, כפי שהוא באמת.היא לא תחזור.
לאחר כמה חודשים אחרי אותו לילה, התחלתי לשוטט מרצון בין העצים, שהכילו את יערי הענק בעבר. התחלתי להכיר כל אחד מהם. לתדהמתי, הם נראו מעטים, קטנים, ובכלל לא מסוכנים,אפילו משעממים.
היום ,פתאום הבנתי שהיער כבר לא איתי. באותו לילה ביקשתי בעצם ממנה להוציא אותו ממני. ידעתי באיזשהו מקום שלבד לא אצליח, וכבר לא יכולתי לשאת אותו עוד לבדי.זאת הייתה הטובה האחרונה שלה אליי.
זיכרונו של היער שלי הוא לא רק שלי כבר, אלא גם חלק ממנה. חלק ממסעה. אני יכול להיות רגוע, היער שלי סוף סוף הגיע לידיים טובות. הוא סיים את מסעו ואני התחלתי את שלי. אך לשם כך היא הקריבה קורבן גדול מאד.
אני מקווה שאסתדר בעולם. אני מתגעגע אליה מאד. אני מתגעגע אליה מאד ולאימתי הרבה אני גם מתגעגע ליער שלי.
לפני כמה שנים, באחד משיטוטיי הנהנתנים ביער,אולי בניסיון לצאת ממנו, פגשתי במישהי. נסיכה מהאגדות. להפתעתי הסתבר שאני לא היחיד שגר ביער.
היא אהבה אותי כמו שלא אהבה איש מעולם. אם הייתה צריכה, היא הייתה נותנת את חייה למעני. הנסיכה רצתה להוציא אותי מהיער שלי ואילו אני רציתי להוציא אותה מהיער שלה. על ידי כך גם רצינו להינצל בעצמנו מהיער הפרטי שלנו, אבל אולי זה רק אני.
מצאנו לנו חלקה שהייתה משותפת לשני היערות ושיחקנו בה כאילו אין מחר. בחלקה המשותפת פרחה אהבתנו. באמצעות הנסיכה השתקתי את היער שבי, שידעתי שבסופו של יום, אפל בהרבה משלה.
בלילה קיצי אחד היא ברחה כל עוד נפשה בה. היא לא לעולם לא תשכח את היער שלי, ואני לא אשכח את מבטה כשהיא מתבוננת בו בפעם הראשונה, כפי שהוא באמת.היא לא תחזור.
לאחר כמה חודשים אחרי אותו לילה, התחלתי לשוטט מרצון בין העצים, שהכילו את יערי הענק בעבר. התחלתי להכיר כל אחד מהם. לתדהמתי, הם נראו מעטים, קטנים, ובכלל לא מסוכנים,אפילו משעממים.
היום ,פתאום הבנתי שהיער כבר לא איתי. באותו לילה ביקשתי בעצם ממנה להוציא אותו ממני. ידעתי באיזשהו מקום שלבד לא אצליח, וכבר לא יכולתי לשאת אותו עוד לבדי.זאת הייתה הטובה האחרונה שלה אליי.
זיכרונו של היער שלי הוא לא רק שלי כבר, אלא גם חלק ממנה. חלק ממסעה. אני יכול להיות רגוע, היער שלי סוף סוף הגיע לידיים טובות. הוא סיים את מסעו ואני התחלתי את שלי. אך לשם כך היא הקריבה קורבן גדול מאד.
אני מקווה שאסתדר בעולם. אני מתגעגע אליה מאד. אני מתגעגע אליה מאד ולאימתי הרבה אני גם מתגעגע ליער שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא לא להשאיר הודעות בין השעות 14:00 ל-16:00