מי אני ומי הם האנשים סביבי

אתמול חזרתי לקריות. אחר הצהריים הלכתי לבקר את נצנוצים וחנן. השעה הייתה חמש וחצי וזו לא שעה שאני בדרך כלל מבקר אותם. נצנוצים הייתה מאד מאושרת כאשר היא פתחה לי את הדלת ושרה לי איזשהו שיר על השם שלי. דיברנו על מה אנו בוחרים לספר. האם אלו דברים טובים או רעים. מה הקשר של זה לסוג האדם שאנו. האם יש אנשים שזוכרים פשוט את הדברים הרעים או שיש כאלה שפשוט בוחרים לספר את הדברים הרעים. חנן אמר שנצנוצים היא אדם שזוכר את הדברים הרעים. דיברנו לדוגמא על החתונה של חרמונית ואבידן שבה שמעו רכבת נוסעת באמצע החתונה. ראיתי שגם אחרי כמה שנים, נצנוצים עדיין זכרה את זה באופן טרי,ואפילו הייתי אומר שהיא ממש לקחה את זה קשה, אולי יותר מהכלה עצמה. הפגישה הייתה קצרה אגב והיא נעשתה בגלל ששבוע לא ראיתי אותם כי לא מצאתי את הפלאפון שלי והייתי לחוץ מזה, ובנוסף הייתי טרוד בסידור החדר. התקשרתי אז לנצנוצים וסיפרתי לה את זה, והייתי מאד מצוברח ובמצב רוח של רחמים עצמיים, ונצנוצים לקחה את זה מאד קשה. באופן כללי היא אדם כזה שלוקח מאד קשה דברים שמפריעים לאחרים. היא הלכה לישון עם מצב רוח רע ומטרדת ולמחרת גילתה מאימא שכבר מצאתי את הפלאפון אך לא טרחתי להתקשר אליה. נקודה למחשבה. אחר כך עשיתי כושר עם מר X בשעת בין ערביים. היה איזשהו שלב שהופיעו שני גברים. אבא ובן אולי. כאשר הבן היה עם מכנסי צמודים מעין מכנסי סאדו. הסתכלתי עליהם בפליאה, באותו רגע לא הייתי ליד מר X, ולאחר שהסטתי את מבטי ראיתי את מר X מרחוק עושה לי נו נו נו עם האצבע.חייכנו אחד לשני והתחלתי בתרגילי הכושר שכוללים מעין תנועת השתחוות, שמר X מייחס את זה לעצמו. מר X עשה של תנועה של כן כן זה אני, אני יודע. אחרי שסיימנו את הכושר הסעתי אותו לנשר. בנשר ישבנו על ספסלים ודיברנו על כך שהוא רוצה גם לכתוב כמוני אך אף פעם מיישם את זה. היה שלב שהוא כתב קצת, והוא קרא את זה לא מזמן ,והייתי אומר אולי התרגש מכך,מאותה כתיבה רחוקה שמתארת מצב אחר וזמן אחר ורגשות אחרים, אך מאז הוא לא הצליח להתמיד. ייעצתי לו לנסות להשתחרר לפני כתיבה, לשתות משהו. לכתוב זה לא קל. דיברנו על כך שהוא מדבר הרבה עם אביו אך אין עומק וקרבה בשיחותיהם. אבא שלו לא מספר כלום אף פעם. תמיד בשליטה. הוא גם לא בקשר מספיק טוב עם סבתא שלו. הוא אמר לי האם כשלו יהיו נכדים הוא יבין שיש להם חיים משלהם. האם סבתא שלו כועסת עליו שהוא לא מספיק בקשר אתה? אמרתי לו שלפי דעתי מהקשר של עם נצנוצים וחנן הם לא כעסו עליי על כל השנים שלא הייתי נכד טוב ולא שמרתי איתם על קשר אך כעת הם פשוט מאד שמחים שאני כן. הוא סיפר לו על שני חברים דתיים שלו מהלימודים שלא מזמן הם נפגשו ללמוד, ואחד מהם שמתחתן וצריך לשיר לחברתו בחתונה ורצה להתאמן, ביקש ערק מהשני והשני הוציא לכולם אלכוהול. בשתיים עשרה בצהריים הם התחילו לשתות. אחר כך השני,נועם, "הפנט" את מר X. אחר צהריים שגרתי כזה. הנקודה שחשבתי עליה אחרי זה בערב, האם מר X יזכור את כל האירוע הזה עוד כמה שנים. סביר להניח שלא. יחד עם זאת חוויה מסוימת, תישאר בזיכרון ובמודעות של מר X והיא התקרבות לשני הברים האלו. קירבה ושינוי ביחסים שאולי הוא לא יכול להצביע עליה. מעניין האם שאר הזיכרון ייעלם בחלקו או שכן יש גישה אליו ופשוט כדי שהוא לא יפריע לתפקוד היומיומי שלנו, המח מנצל את רק שאופטימלי בשבילנו , כלומר הכמות המשמעותית ביותר של מידע והכי קטנה שאפשרית. אתמול לפני שהלכתי לישון הסתכלתי על כמה בגדים שבארון שלי, על איזה כובע טמבל שהיה מונח שם, ופתאום בצורה חיה , הגיעה לי המחשבה שוב של מי אני. כמו בסיפור שאני שואל את עצמי מי אני? רק שכאן ההתייחסות לא הייתה לכרמל אלא כהשוואה לאני כשהייתי קטן. בנוסף המחשבה הייתה של רחמים עצמיים ולא כעס.הסתכלתי על הבגדים היפים האלה , ועל האדם הגדול שלובש אותם, בעזרת הכסף האדיב והשכנוע של אימא, וחשבתי שאני לא הבנתי את עצמי כה הרבה שנים ואפילו כיום. גם אחרים כפועל יוצא כמובן לא הבינו אותי. האם נהייתי מי שרציתי להיות? האם זה ריאלי להיות מה שרציתי להיות? מה בכלל רציתי להיות? רציתי להסכל מהצד אני חושב. גם בתור ילד קטן. מהבחינה הזאת אני מיישם את זה בכתיבה. רציתי לעשות הכל , להיות מיוחד, כשהכל מתערבב לי. בלילה , בחוץ או בפנים ,בחורף, בשעת בין ערביים. בכל מקרה המחשבה על הילד שכבר מאד גדל בגיל ובגוף ובנפש שלובש את הבגדים האלו, אך מי הוא באמת?