כעת אני ברכבת בדרך חזרה לדירתי. בתחנת הרכבת נפרדתי מאימא. הרגע היה כה קסום.
כמה רגעים לפניו, רציתי כבר לצאת מהאוטו ולהיכנס לתחנה, שבדיוק נפתחה. בחוץ כבר נהיה חושך, מסביב המולה של אנשים שרצים לרכבת. בכל זאת, החלטתי להיות כאן ועכשיו עם דבריה של אימא, בגופי ובנפשי.
נזכרתי בכל הרגעים שבהם אני שוקע לתוך עצמי, מרוכז בעצמי ובחוויותיי, מסביב העולם סובב ולא ברור מה אני זוכר אחר כך וכמה מתוך זה מדויק.
גם אימא הייתה נרגשת. הבטתי בה, במבטה הטוב, בעיניה הכחולות, מאחלת לי מזל טוב לכבוד יום הולדתי. היא הייתה כה יפה.
רציתי שהרגע יישאר לנצח.
בעצם,הוא נשאר.
כמה רגעים לפניו, רציתי כבר לצאת מהאוטו ולהיכנס לתחנה, שבדיוק נפתחה. בחוץ כבר נהיה חושך, מסביב המולה של אנשים שרצים לרכבת. בכל זאת, החלטתי להיות כאן ועכשיו עם דבריה של אימא, בגופי ובנפשי.
נזכרתי בכל הרגעים שבהם אני שוקע לתוך עצמי, מרוכז בעצמי ובחוויותיי, מסביב העולם סובב ולא ברור מה אני זוכר אחר כך וכמה מתוך זה מדויק.
גם אימא הייתה נרגשת. הבטתי בה, במבטה הטוב, בעיניה הכחולות, מאחלת לי מזל טוב לכבוד יום הולדתי. היא הייתה כה יפה.
רציתי שהרגע יישאר לנצח.
בעצם,הוא נשאר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא לא להשאיר הודעות בין השעות 14:00 ל-16:00