נתקלתי כמה פעמים בזמן האחרון במשפט "מי שמאמין לא מפחד". המשפט מאד נכון. האמונה הרי מרחיקה מהאדם את המודעות מהמוות, או מדברים שלא ברורים לו ובכך מקטינה את פחדו. האמונה כקולקטיב גם מחזקת את תחושת הביחד שכה חשובה לאדם,שהוא יצור די בודד בסופו של דבר,אפילו מהטעם הפשוט שהוא חווה רק את עולמו שלו, ולא מסוגל לחוות חיים אחרת.שאלתי היא האם רע לפחד?
פחד הוא רגש לא נעים פיסית ונפשית, אך זה רגש שגורם שגורם לנו לשנות את מצבנו כדי שנפסיק לחוות אותו.אנו מתפתחים ומגיעים לתובנות בחיינו שייתכן ולא היינו מגיעים אליהן אם היינו רק שמחים ומאושרים. הקוף שחי על העצים לפני עשרות מיליוני שנים,היה רעב בגלל הבצורת בעצים. כתוצאה מכך הוא נאלץ לרדת מהעץ אל הסוואנות, אך העשבים היו גבוהים ממנו וכדי לזהות אם יש טורף באזור הוא נאלץ להתחיל להתרומם ולעמוד על שתי רגליו האחוריות. ההשלכה של שינוי זה הייתה עצומה- התפנו לו שתי שתי הרגליים הקדמיות, כלומר שתי הידיים, והוא החל להשתמש בהן למטרות אחרות.מה היה קורה לו כשהקוף היה יורד מהעץ, התנאים בסוואנה היו מתאימים להישארותו על ארבע רגליים?
אמונה גורמת לנו להפסיק לפחד אך לפחד זה טוב, במידתיות כמובן ולכן אפילו רק מהסיבה הזו אמונה זה רע.
במצב היפותטי, שבו שהאנושות הייתה מגיעה לרמה הכי גבוהה של תבונה וידע, והיינו מגלים את כל התעלומות בעולמנו כגון משמעות הזמן, מקום, המוות ועוד חוקים שכיום נסתרים מעיננו מבלי שנדע שהם קיימים כלל, לא היה צורך לפחד כי הכל ידוע ולכן לפחד כבר אין משמעות. אולם גם אם היינו ממשיכים לפחד הרי שלאמונה בוודאות כבר לא הייתה משמעות מכיוון שהכל כאמור היה ידוע. אין מעבר. האם גם אז אנשים היו מאמינים?
פחד הוא רגש לא נעים פיסית ונפשית, אך זה רגש שגורם שגורם לנו לשנות את מצבנו כדי שנפסיק לחוות אותו.אנו מתפתחים ומגיעים לתובנות בחיינו שייתכן ולא היינו מגיעים אליהן אם היינו רק שמחים ומאושרים. הקוף שחי על העצים לפני עשרות מיליוני שנים,היה רעב בגלל הבצורת בעצים. כתוצאה מכך הוא נאלץ לרדת מהעץ אל הסוואנות, אך העשבים היו גבוהים ממנו וכדי לזהות אם יש טורף באזור הוא נאלץ להתחיל להתרומם ולעמוד על שתי רגליו האחוריות. ההשלכה של שינוי זה הייתה עצומה- התפנו לו שתי שתי הרגליים הקדמיות, כלומר שתי הידיים, והוא החל להשתמש בהן למטרות אחרות.מה היה קורה לו כשהקוף היה יורד מהעץ, התנאים בסוואנה היו מתאימים להישארותו על ארבע רגליים?
אמונה גורמת לנו להפסיק לפחד אך לפחד זה טוב, במידתיות כמובן ולכן אפילו רק מהסיבה הזו אמונה זה רע.
במצב היפותטי, שבו שהאנושות הייתה מגיעה לרמה הכי גבוהה של תבונה וידע, והיינו מגלים את כל התעלומות בעולמנו כגון משמעות הזמן, מקום, המוות ועוד חוקים שכיום נסתרים מעיננו מבלי שנדע שהם קיימים כלל, לא היה צורך לפחד כי הכל ידוע ולכן לפחד כבר אין משמעות. אולם גם אם היינו ממשיכים לפחד הרי שלאמונה בוודאות כבר לא הייתה משמעות מכיוון שהכל כאמור היה ידוע. אין מעבר. האם גם אז אנשים היו מאמינים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא לא להשאיר הודעות בין השעות 14:00 ל-16:00