מאי 2010 - אני רץ ברחוב בדילוגים ארוכים. בין דילוג לדילוג אני מרחף קצת מעל הקרקע. אני מנסה להגביר מהירות אבל לא מצליח.הצעדים ממשיכים להיות ארוכים ולא מספיק מהירים.אני מסתכל אחורה אך אין אף אחד. השעה לא ברורה. בסופו של דבר אני מגיע הביתה ופותח את השער. אני מצלצל בדלת. לפתע אני חושב שאולי אין אף אחד בבית. מהר מאד אני בטוח שאין אף אחד. הדלת ניצבת מולי. רק אותה אני רואה, גדולה מאד וכהה מאד. סוף סוף, אימא פותחת לי את הדלת. היא נראית קצת מודאגת אך לא יותר מדי. אני שמח שהיא לא דאגה יותר מדי, ושהיא לא מאוכזבת ממני. מצד שני אני שמח שהיא כן קצת דאגה לי. אני עולה במהירות לחדרי שבקומה השנייה. אפילו אני מופתע מכך. ברקע, במערכת, מתנגנת מוסיקה שאני אוהב. לאחר כמה שניות של ישיבה על המיטה ,אני מתחיל לחפש דברים לקחת לדרך. אני לא מוצא את משחת השיניים. אני לוחץ חזק על הכפתור של המערכת ,סוגר אותה וחוזר למטה. אימא כבר עסוקה בענייניה. היא הפסיקה לתהות לגביי.היא התרגלה למי שנהייתי או למי שתמיד הייתי, והיא הבינה את זה פשוט באיחור. אני מסתכל עליה עסוקה בפינוי המדיח ואומר לה שאני הולך. היא מסתכלת עליי ,מחייכת ואומרת לי תיהנה. אני נעצר לרגע ,אך לבסוף יוצא החוצה לא בלב שלם אך גם לא בלב כבד וממשיך את הריצה שהופסקה. שוב באותם דילוגים ארוכים ומייגעים ,ליעד שכיום לא ברור לי, אבל אז הוא כנראה כן היה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא לא להשאיר הודעות בין השעות 14:00 ל-16:00