סיפור: ושוב...מפגש נוסף ולא צפוי עם טיפה

טיפה קטנה מגיחה מהשמיים המעוננים. יום אפור וקר ברחוב צדדי שבו נדמה כאילו החיים עצרו מלכת. טיפה קטנה נוחתת על המדרכה. צפיתי בה.נדמה הייתי שהיא תתנפץ לטיפות קטנות יותר. כשקירבתי את מבטי אליה, ראיתי אותה, מופתעת אך שלמה לגמרי. קטנה ונמרצת. נוזלת ומחליקה לה על הפסים שבין הבלטות של המדרכה. מסביב, שלוליות גדולות ועמוקות ובתוכן מיליוני טיפות שצוהלות וצורחות אחת לרעותה וגם לטיפות האחרות שבחוץ, שיבואו, שייכנסו גם הן. הפניתי את מבטי אליהן וכשהחזרתיהו, גיליתי שהטיפה הקטנה נעלמה מעיניי. נדמה היה לי שאיבדתי אותה לתמיד.
טיפה קטנה בלב הכאוס הזה, מתקדמת בצורה מהוססת אל אחת השלוליות. הסתכלתי עליה.האם זאת הטיפה הקטנה ממקודם?הטיפה נעצרה לשנייה והביטה בי. הטיפה הראשונה הקרינה אושר ואילו זאת שפה, כאן, עכשיו, ברגע זה, היא לא. היא בייחוד בודדה ומפוחדת. באותם רגעים ממש, הטיפה נכנסה פנימה.
לפני שעזבתי את המקום, ראיתי בזוית עיני משהו יוצא מאחת השלוליות. חזרתי על עקבותיי במהירות וראיתי את מה שנדמה כמו שתי הטיפות הקודמות שפגשתי עומדות מולי ועוד טיפה שלישית שלא זיהיתי, טיפה שלא ידעתי עליה כלום. הטיפות החלו מנערות מעליהן טיפות מים אחרונות מהשלוליות האחרונות שנמצאות בימי החורף האחרונים. הרהרתי ביני לבין עצמי האם באמת אלו בדיוק אותן הטיפות ממקודם?רציתי לשאול אותן עוד משהו. בעודי מביט בהן, החלו הטיפות להתקרב אחת לשנייה, עד שלבסוף, התמזגו לטיפה אחת.הטיפה החדשה הביטה בי כמעט באדישות והמשיכה לה לדרכה.
טיפה זרה מתקדמת ברחוב צדדי ונטוש.איש עומד ליד שלולית ומסתכל עליה מתרחקת ומתרחקת. ממרחק, השמש מתחילה להפציע, ומסמנת את תחילתו של יום חם.