מאי 2010-על עדן החלון, מחליקה לה טיפה. בחוץ סופה. החלון הוא קר ושקוף ואני מביט בו. פתאום לרגע, איזה זיכרון חמקמק של מקלחת קרה שעשיתי כילד, גואה בי. לטיפה לא נשאר הרבה זמן עד שהיא מגיעה לתחתית החלון. היא לא מאטה. בהבזק ולהבזק של שנייה אני מסתכל מהר סביב, כדי לראות אם מישהו שמע את הצעקה שנפלטה, כנראה ממני. אין פה אף אחד. אני חוזר להסתכל על הטיפה.
מימלימטר לפני שהגיעה לתחתית החלון, נדמה לי שהיא הספיקה להאט קצת.
זמן מה אחר כך פתחתי את החלון, שקודם חששתי לפתוח, רק כדי לראות שהסופה כבר שככה ואיננה. בהיתי בעצים הירוקים והנאים בגינתי. האויר היה חמים ונעים והציפורים צייצו. התחלתי לחייך לעצמי בפליאה על דמיוני הרב ממקודם. רגע לפני שסגרתי את החלון, הספקתי אני לראות עלה שהתעופף באויר, רגע לפני שהוא נוחת על האדמה.
מימלימטר לפני שהגיעה לתחתית החלון, נדמה לי שהיא הספיקה להאט קצת.
זמן מה אחר כך פתחתי את החלון, שקודם חששתי לפתוח, רק כדי לראות שהסופה כבר שככה ואיננה. בהיתי בעצים הירוקים והנאים בגינתי. האויר היה חמים ונעים והציפורים צייצו. התחלתי לחייך לעצמי בפליאה על דמיוני הרב ממקודם. רגע לפני שסגרתי את החלון, הספקתי אני לראות עלה שהתעופף באויר, רגע לפני שהוא נוחת על האדמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא לא להשאיר הודעות בין השעות 14:00 ל-16:00